היכון הכן צא

~ פרק 33 ~

גופי חלש מכל העבודה היום, ברכיי טיפה מוותרות לעצמן, ידיי מזיעות וחמות, שיערי פרוע ופזור.
כל מה שבא לי זה לשכב במיטה בין הסדינים ולהתגלגל כמו פיתה.
אני עולה במדרגות לקומה למעלה, רגל אחרי רגל. הכל מרגיש כבד ומריר. ידיי מזיעות ומשחקות אחת בשנייה בלחץ מול הבטן, עוברות ומתנגבות על הבגדים כאילו אני בדרך לראיון עבודה.
תנשמי, ריילי... אני מנסה להרגיע את עצמי. רק התנשקת עם אחיך החורג, לא ביג דיל...
אני נכנסת לקומה למעלה וגופי נחטף מהרצפה - נתפס בשתי ידיים חזקות וגדולות, מלאות חום וביטחון.
אני צווחת בבהלה. הריח המוכר של רוס נכנס לאפי כשאני שואפת בחדות - טעות... הוא מריח כל כך טוב שזה ממכר.
אני כבר מזהה את הריח מהמקלחות שלו אצלי, מהבגדים שלו בכביסה שלי... אני יודעת שזה הוא. הוא עוטף את מותניי בכפותיו הגדולות והחמות ומחליק אותי על בטנו החשופה והחמה, נותן לי להרגיש את כל השרירים המטריפים האלה חשופים ומתחככים בבטני וחזי. אני כורכת את ירכיי סביב אגנו הקשה כמו שחלמתי זמן רב לעשות, זזה עליו מעט כשעיניי הכחולות פעורות בהלם ומסתכלות לתוך עיניו הנחושות מלאות פראות וצבע ירוק מטריף.
אני מצרה עליו את עיניי – נראית חושדת למרות שאני פאקינג נהנית ממה שהוא עשה כרגע. אני מרגישה אותו כל כך קרוב אליי, כל כך עליי-
רוס צועד בנינוחות ושלווה לחדר שלי - צעדיו נשמעים על הפרקט בקצב רגוע, אני יכולה להרגיש את מסת גופו ושריריו נגררים מעל הרצפה, את כל שרירי אגנו פועלים, את ידיו המחליקות במגע מייסר ואיטי על ירכיי... הוא סוגר את הדלת של החדר שלי - אנחנו לבד בחדר שלי!!! - וזורק אותי על המיטה בזריקה מטלטלת. גורם לגופי לקפץ, ולמיטה לחרוק ברעשי תזוזה.
זה נשמע כמו רעשי סקס... אני חייבת להירגע, אנחנו לא נעשה שום סקס, צריך להפסיק לחשוב על סקס...
קול רטן יוצא מפי אך אני משתתקת מיד, מסתכלת עליו בעיניים המומות וממצמצת כמה פעמים בשוק כשהוא נעמד מולי כמו בוס קשוח.
הוא תופס את כף רגלי בכפו החמה ונועל עליה עם אצבעותיו בנעילת מוות - מושך אותי לקצה המיטה עם רגליים פשוקות מולו.
אני מתנשפת בחוזקה כשהוא מטפס מעליי ונוחת על גופי עם חצי מהמסה שלו, מתמקם מעליי בשליטה מלאה כשעיניו מלאות תאווה ותשוקה אלימה ומטלטלת נעוצות בעיניי.
אני נאנחת כשאני מרגישה אותו על גופי, זורקת את ראשי לאחור בהלם ומתנשפת.
״מה לעזאזל?״ אני לוחשת לעצמי, לא מבינה את כל תחושות גופי.
הייתי עם המון גברים בחיי, אבל אף אחד מהם לא התקרב אל רוס, אף אחד לא הצליח לגרום לי להתרגש כל כך, לרצות כל כך... אני מרגישה האישה הנחשקת בעולם תחת המבט הירוק בהיר והבוחן הזה.
עיניו מתרככות והקשיחות יורדת ממנו באיטיות, האפלוליות הקלה בעיניו שחרפנה את גופי יורדת בהדרגה והופכת למבט חנפן ומתוק של ילד שעשה טעות.
״אני מצטער.״ עיניו הירוקות מסתכלות לתוך עיניי באהבה וחום, קולו כל כך כנה שזה מביס את כל הכעס שלי. ״את צודקת, לא הייתי צריך להתעצבן. יצאתי דביל.״ אצבעו מסיטה את שיערי הבלונדיני מפניי ביראת כבוד שמקפיצה את ליבי שהולם בי כפטישים.
אני מתפתלת תחתיו ומרגישה את כל השרירים של הפאקינג גאד הזה מעליי מתחככים בי, נוגעים-לא נוגעים בי בקטע משגע ומטריף.
״את סולחת?״ שואל וממצמץ בריסיו השחורות והארוכות.
אני מעבירה את כף ידי בעדינות על עורפו, עורו המחוספס מתקשח בלחץ וצפייה לתשובה שלי. אני מחזקת את האחיזה של אצבעותיי על עורפו ומקרבת אותו אליי יותר, מרימה את ראשי ומתנגשת בשפתיו החמות והמפתות עם שפתיי.
הוא נשאר בהלם לרגע, עיניו פעורות ושנינו מסתכלים אחד על השני.
אבל אז אני מחליטה לעצום את עיניי ולהעמיק את הנשיקה – מעבירה את לשוני על שפתיו ומנסה לגרום לו לשתף פעולה.
קול גברי יוצא ממעמקי גרונו... קול של גניחה חסרת רסן. הוא מתמסר אליי, פושק את שפתיו ומעביר את לשונו על לשוני. פיו חמים עם טעם מנטה מושלם, מרגיש כמו בית. כף ידו נכנסת לתוך שיערי והוא נהנה מהתחושה הרכה של השיער.
אני מכניסה גם כן את ידיי לתוך שיערו החום, נהנית מהמרקם הרך והנעים בראשו ומושכת אותו צמוד יותר לגופי.
״אני סולחת.״ אני לוחשת לשפתיו בקושי, מתנשפת בחוסר אוויר.
כל מה שקורה כאן אסור, אבל זה מרגיש כל כך טוב, זה מרגיש ממכר כל כך שבא לי להפוך אותו ולעלות מעליו.
אני צריכה לרסן את עצמי – אבל לפני שאני מרחיקה אותו אני מרגישה את שפתיו על צווארי, לשונו משתרבבת בין שפתיו החמות ומנשקת אותי ברטיבות מדהימה שגורמת לכל שיערותיי לסמור.
אני זורקת את ראשי לאחור וגונחת, מתנשפת בחוסר אוויר. המגע בין גופנו מצית גיצים, כמו אש. הכל כל כך חם ונעים, אבל הידיעה שזה אסור הורגת אותי, אוכלת אותי מבפנים. אני אהרוס כל קשר עם המשפחה שלי, משפחה שגם ככה קשה לי להכנס בתוכה אחרי נתק של שנים שבו הייתי אצל סבא.
״אנחנו כל כך מסתבכים...״ אני לוחשת ועוצמת את עיניי, נהנית מהתחושה לפני שהיא תעלם.
״זה כיף שאנחנו מסתבכים, לא?״ שואל בהתגרות שלא מורגשת בקולו הצרוד מתשוקה, כל כך עמוק שגורם לי להצמיד את רגליי ולכלוא את אגנו חזק יותר בגופי.
״פאק כן.״
״אז תהני.״ כפות ידיו מתפרסות על בטני ברכושניות מטריפה וחודרות מתחת לחולצה, כל כך רותחות שזה ממיס את גופי מתחושות. אבל אי אפשר.. זה ממכר, זה מלא בסיכונים..
אני מוכנה לאבד את המשפחה שלי? לקחת את הסיכונים? סבא שלי ישנא אותי על זה. הוא מאמין בחוקים, במוסכמות החברתיות, בסוג של חוזה לא כתוב שיש בינינו. משפחה לא מערבבים, ואני ורוס יראה בעיניי החברה כמשפחה חד משמעית. גם אם לא הכרנו מעולם, גם אם אין קשר דם... אמא שלי לקחה אותו לעצמה, ושם זה נחתם. אני רוצה שסבא שלי ימשיך לתמוך בי למרות שלפעמים אני נופלת. אבל רוס לא יהיה סתם נפילה, זה יהיה גזר דין. ואני לא מוכנה לזה, אני לא אאבד את סבא שלי בשביל גבר.
״אסור... אי אפשר.״ אני תופסת את כף ידו ומוציאה מחולצתי כשאני מתנשפת, מניחה את ידי על כתפו החזקה ומסמנת לו להתרחק ממני. אני מנידה בראשי, מרגישה איך הדמעות מתחילות לעלות לי ומסרבת לבכות מולו.
רק עכשיו הכרת אותו, ריילי. הכל בסדר.
תנשמי.
״בוא לא נחצה את הקו הזה רוס... לא תהיה דרך חזרה.״ אני אומרת ומסתכלת עליו במבט מעט מתחנן.
אם הוא ימשיך לגעת בי, אני לא אצליח לעצור יותר. מספיק עוד טיפה מגע בשביל שאני אזרוק את כל המדינה בשבילו, את כל מה שעבדתי עליו... הכל ילך לפח.
אני רואה את ההיסוס בפניו כשאני ממשיכה, ״אף אחד לא יקבל אותנו, זה יגמר רע. אתה רוצה להרוס את הקשר שלך עם המשפחה?״ אני שואלת ישירות. המילים שלי פוגעות אפילו בי, כי הלוואי וזה היה אחרת, הלוואי שלא היה צריך את כל הסיכונים האלה.
רוס נשאר מעליי, מעלה את ידו ותופס את כף ידי, משלב בין אצבעותינו באוויר ומתבונן. לאחיזה של כפותינו יש תחושה עצומה, החום גוף שלו מוקרן עליי בכל מקום ובכל העוצמה.
״לא.״ הוא אומר בכנות, ״אבל איך אני יכול להתעלם מזה?״ מסתכל על כפות ידינו השלובות, לצורה שבה אצבעותיי נכנסות בין אצבעותיו הגדולות, לכפו החזקה והשזופה עם כל הטבעות והצמידים. ״אנחנו נשתדל ביחד.״ אני אומרת בחיוך רועד, מושכת באפי.
״אבל אני לא רוצה.״ אומר בקול עקשן, נשמע לרגע כמו ילד שמתלונן.
״אין לך ברירה,״ אני מסיטה את פניי הצידה בעצב, מושכת את אצבעותיי מכפו וזוחלת מתחת גופו- קמה מהמיטה בריצה וסוגרת את הדלת מאחוריי לפני שאני פורצת בבכי בדרך לחדר האורחים.