מֵעֵבֶר

פרק שבע עשרה- שובר שגרה

היי אהובות, שימו לב ששיניתי את כריכת הסיפור ❤️

״אני רוצה להיות האחד שמגן עליך מכל הקשיים בעולם, להיות המגן שלך ולעולם לא לתת לדבר אחד לפגוע, אספוג את כל החצים בשביל ואדמם למוות בשביל שאת תהיי מוגנת, תהיי הגירסה הטובה והמשופרת שאני לא הייתי.״

-

האוויר הקר חותך את גופי באטיות מייסרת, אני מרגישה שאני מרחק צעד אחת מלהתעופף כמו עלה נידף ברוח המפרשים אשר שוטפת את הרחובות השטופים בנהרות של מים אשר יורדים מן השמיים.

הרגליים שלי לוקחות אותי צעד לאחר צעד ועיניי כמעט ונעצמות, שעות השינה שלי אינן מסודרות כלל, הסיבוך בחיים שלי הוציא אותם מהרגלם. אבל תמיד יהיה משהו ששובר את השגרה שלי, תמיד משהו יכנס דווקא בזמן שהכל מסתדר- כי אלו החיים, הכל לא יכול להיות מושלם,

אני מוצאת את עצמי בדרכי לבית המפורסם של עומרי בוזגלו, הוא סימס לי אצ הכתובת בנייד ודאג לרשום לי שאין ביכולתי להעביר אותה לאף אחד- כאילו משעמם לי בחיים ואני אחלק לא שים בחינם את הכתובת של אדון בוזגלו.

הלב שלי דופק כשאני יודעת שאני מרחק דקה ספורה מן הבית שלו, לעולם לא חשבתי שאני אפסע בצעדים גדולים לכיוון הבית של עומרי בוזגלו, הוא מן עילוי שמדובר בכל ישראל בשנתיים האחרונות, כולם מעריצים אותו.

איני מוכנה לעובדה שאנחנו הולכים לשהות באותו החדר לבד בפעם השניה לעשרים וארבע שעות הקרובות, בכל פעם שאנחנו חולקים חדר אני מרגישה את המתח חותך את האוויר ואני שומעת את הנשימות שלי הנעשות כבדות בכל פעם מחדש, הן לא משנות את המתכונת שלהן ודואגות להחסיר נשימה בכל פעם שעומרי ניצב למול עיניי.

אני לא יודעת מה עומרי עתיד להגיד וזה מסקרן אותי, מסקרן אותי עד כדי כך שאני יוצאת מהבית בקור שחודר לי לעצמות וגורם לי להרגיש חשופה כל כך.

עומרי גרר אותי לעשות דברים, גם אם הם היו נראים מובנים מאליו, כלפיי הם אף פעם לא מובנים מאליו כי אני בקושי מכירה את עומרי, זה אף פעם לא קרה לי עם בן אדם אחר.

לרום אליה ואורי לקח לי המון זמן להיפתח, החיבור בנינו לא נוצר בשניה הראשונה והצעד ביותר מפתיע זה שבהתחלה לא חיבבנו אחד את השניה.

ים אברהמי- אני עוד דקה נמצאת אצליך, אתה יכול לפתוח את הדלת?

עומרי בוזגלו- פותח.

אני נכנסת בשעריי החצר אשר היו ממוסמרים בעלי קוד אשר נפתח בזמן שמצלמה הציצה עליי ונורה הבהבה בצבע אדום בוהק מבעד לזכוכית המצלמה, זמזום קטן נשמע ברחבי האוויר הפתוח ויכולתי לפתוח את שער הפלדה השחור והמבריק אשר ניצב לנגד זוג עיניי.