מֵעֵבֶר

פרק שלוש עשרה- זיקי כאב

״איך את?״ רום התקדם אליי עם שני ספלי שוקו חמים וגררתי לעברי את שמיכת הצמר שהייתה זרוקה בקצה ספת היחיד, טפחתי על הספא באטיות כסימון שישב לידי וזזתי במעט על מנת שגם לרום יהיה מקום,

״רגיל,״ פלטתי לעברו בזמן שהניח את ספלי השוקו על שולחן העץ המלא אשר היה מונח ליד כפות רגליי וממקום במרכז הסלון, ״היה לי יום מעייף אתמול.״ שיתפתי אותו ולרגע אחד הבטתי בעיניו.

״תגדירי מעייף.״ הוא ביקש ממני בהתעניינות, רום אהב לשמוע מה אני עובדת, הוא אהב ששיתפתי ברגשות שלי, הוא תמיד שמח שסיפרתי לו על העבודה שלי גם אם זה היה היום הכי משעמם בעולם.

״אוקי, אז קודם כל הלכתי לראיון עבודה- שדרך אגב התקבלתי אליו. לאחר מכאן הלכתי עם ליאור אל הבנים על מנת לעזור לה איתם והזמן עבר במהירות, אחרי זה נסעתי עם עומרי באוטו כדי ללבן עניינים לא ברורים. כשהיינו ברכב ביקשתי ממנו שיספר לי דבר שלא כולם יודעים עליו, רק על מנת שנוכל להכיר זה את זאת בצורה יותר טובה בהיחשב בעובדה שבזמן האחרון אנחנו סובבים זה את זאת די הרבה. הוא אמר לי שיש לאביו סרטן. זה החזיר אותי לרונה, כל הכאב שעברנו באותה תקופה וכל הצער ששותף לי את הלב שאני נזכרת בכל מה שקרה אז. אז קבעתי לו עובדה שהוא ילך ויבקר את אביו, כי אני לא דפוקה, הוא הולך להיזרק במועדון בסוף כל יום כמעט, ונמצא באימונים בשעות היום, שזה לא משאיר שעות ביקור לאבא שלו. אז לא ביזבזתי זמן מיותר ואמרתי לו שהוא חייב ללכת לבקר את אבא שלי, מהסיבה הפשוטה שאני לא רוצה שיקרה לו מה שקרה לי. אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור הייתי מקדישה לרונה יותר זמן, אבל זאת טעות שאני לא יכולה לתקן, אז אני מנסה ללמד את עומרי, שלא יחזור על הטעויות שאני עשיתי, בהתחשב בעובדה שאני מצטערת עליהם.״ שיתפתי את רום ולא החסרתי אף פרט, כי ידעתי שהוא יביא לי את דעתו הכנה ויגיד לי מה הוא חושב על הסיפור.

״וואו,״ הוא פלט וצמצמם את עיניו בבלבול, לקח לו זמן לעכל את מה שפתחתי בפניו. ״לא הייתי חושב שזה מה שנמצא מתחת למעטפת הברזל שלו.״ הוא אמר לי.

צחקקתי בחוסר אמון, ״תאמין לי שגם אני.״ אמרתי לו ומבטי השתלב בשלו, ״אבל ברור לי שכולם עובדים דברים כאלו במאוחר או במוקדם. פשוט צריך לבחור אם לתת לחיים שלך לסתות מהמסלול או להישאר בו ולהתמיד בדרך שלך ובאמונות שלך.״ אני אומרת לו, משלבת את ידיי על החזה שלי ואנחה יוצאת תחת שפתיי.

״את יודעת, לפעמים אני חושב איך החיים שלנו יכלו להיראות ללא כל המכשולים שלנו, ללא אויבות וללא מלחמות. אם אני וליאור היינו מתנהגים כמו סתם אחים רגילים, רבים על השלט של הטלויזיה ולא על המשמורת.״ הוא אומר לי וזיקים של כאב נזרקים מתוך עיניו, הרגשתי את הכאב שלי ונתתי ללב שלו להתחבר עם שלי.

״אני חושבת שזה פשוט עוד דרך במסלול הארוך שלנו של החיים. אני יודעת שזאת מחשבה עמוקה. אבל בסופו של דבר זה בונה אותנו להיות מי שאנחנו, כל המכשולים האלו. אני לא רואה את עצמי עונדת כמי שאני היום אם לא הייתי עוברת את מה שעברתי, כל שריטה נחרטה אצלי בנשמה וחקיקה בשם אחר, אבל זה בונה אותי.״ אני אומרת לו, מביעה את דעתי הכנה והמלאה ולא חוסכת שום דבר.