מֵעֵבֶר

פרק אחד עשרה- צלקות

״אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ים, אני עלובה? מה אני? הוא לא ניגש אליי לדבר על הערב הקודם. אני מרגישה מושפלת. את יודעת מה? מושפלת זאת מילה מאוד ממעיטה לעומת מה שאני מרגישה, העלבון לא עוזב את אותי ואני רוצה לקבור את עצמי באדמה. חשבתי שאיתי זה היה משהו שונה- טוב, זה היה ככה מבחינתי. נתתי לו את הבתולים שלי, מי תעשה דבר כזה אה? מושפלת, אני פשוט מושפלת. הוא רק רצה למצוא לעצמו סיפוק מיני מזדיין, זה מה שאני הייתי בשבילו, סיפוק מיני מזדיין.״ ליאור ייבבה לעברי בעוד הבנים משחקים את הכדורגל למול העיניים שלנו,

הבטתי בה בצער ורציתי לבכות שראיתי אותה במצב כל כל חסר אונים, לא היה לי דבר לעשות חוץ מלדבר עם עומרי. ״אני בטוחה שהעניין יתבהר בהמשך ליאורי, הכל טוב. פשוט אל תחשבי על זה יותר מידי.״ אמרתי לה בניחום והנחתי את ידי על הכתף שלה באטיות, סובבתי את ידי בסיבובים איטיים ושלחתי לה חיוך קטן כאשר הביטה בי.

״זה לא התבהר בהמשך, יצאתי כמו הזונות שלנו. חשבתי שאני שונה.״ גיחוך מריר יצא מתוך פיה והיא הנידה בראשה כלא מאמינה. היא הרימה את מבטה כלפי השמיים והביטה בציפורים ובעננים שכיסו את השמיים, מבטה נתקע על השמיים והיא הניחה את כפות ידיה על העיניים שלה.

״איך נתתי לו לשטות בי ככה ים?״ היא שאלה אותי וייבבה בשנית לעצמה, לא יכולתי לעשות דבר. קיוויתי שהכאב והצער יעלם כלא היה- מתוך הלב שלה.

״את בסך הכל אוהבת אותו, לא עשית שום דבר רע.״ אמרתי לה והשפלתי את מבטי כלפי הרצפה לא עשית שום דבר רע.

״אני יודעת.״ היא אמרה לי ונאנחה לעצמה ״אבל הוא לא יאהב אותי לעולם בחזרה. הוא לא בחור שמחזיר אהבה, הוא לא אחד כזה. הוא לא בנוי לאהבה- או שזה הנאום הקבוע שלו.״ היא קבעה ואז מיהרה להביט בי.

ניסיתי לא לתפוס את מבטה, שלא תראה את הרחמים שמוצגים בזוג עיניי. לא רציתי שתדע שאני מרחמת עליה, החיים היו כל כך קשים עכשיו ונראים בעלי מלא סיבוכים, תהיתי מתי זה יגמר ואולי יחזור לקדמותו. לפני כניסת השחקנים המצליחים לחיים שלנו.

״ליאור אני לא יכולה להבטיח לך דבר ואני בטוחה שאת לא רוצה מבטים מנחמים. אז אני רק אגיד לך עכשיו שאני כאן לצידך לכל מה שתצטרכי, אני יכולה להגיד לך את דעתי אולי ואת מה שאני חושבת שיקרה- אבל זה לא ישנה דבר. אני לא עומרי ואני לא יכולה לגרום לדברים לקרות, המעט שאני יכולה לעשות זה לדבר איתו. אבל ליאור בבקשה תבטיחי לי שלא תישברי, את לא צריכה. אולי זאת התאהבות כושלת- אולי. אבל תרימי את עצמך מעלה. עומרי בוזגלו הוא לא כל החיים.״ אמרתי לו ברוך ורק עכשיו העזתי להביט בה הישר לתוך עיניה.

״אני אוהבת אותך ים.״ היא אמרה לי וקברה את פניה בין זוג כפות ידיה ונאנחה בקול רם, העפתי את מבטי אליה והעברתי את ידי על הכתף שלה בסיבובים קלים וחלשים.