City of crime

Part 29

פרק 29
-נ.מ ג׳סיקה-
ירדתי במדרגות תוך כדי שאני בוחנת את הבית של תומאס ומנסה לזכור כמה שיותר פרטים ממנו.
תומאס ישב על הספה בסלון, רגליו מונחות על השולחן ולפטוט מונח על רגליו.
״התעוררת.״ הוא אמר את המובן מאליו תוך כדי שהוא מקליד.
״כן, נראה לי שאני אלך עכשיו.״ אמרתי בחייך תוך כדי שאני מחפשת את הג׳קט שבאתי איתו אתמול.
הוא סגר את המחשב, בחן את הבגדים של אתמול כאילו לא ראה אותם כבר וחייך לכיווני.
״הכנתי לנו ארוחת בוקר.״ הוא אמר וקם מהספה מתקדם לפינת אוכל שלא הספקתי לראות אתמול, עקבתי אחריו וכשסימן לי להתיישב לידו התיישבתי תוך כדי שאני בוחנת את כל מה שיש בשולחן, והיה יותר מדי בשביל שני אנשים.
״אתה הכנת או שביקשת ממישהו להכין?״ שאלתי בגיחוך, הרגשת הפחד שהציפה אותי בכל הפעמים שהייתי בקרבתו נעלמה כלא הייתה אחרי מה שקרה בנינו אתמול.
״אני אוהב לבשל.״ הוא אמר מפתיע אותי מעט, ומתחיל לאכול מסמן לי עם עיניו להתחיל לאכול גם וכך עשיתי.
״למה אתה נחמד אליי אחרי אתמול?״ פניתי אליו אחרי שהרגשתי ששבעתי, הנימוסים שלי עזבו ופחות עניין אותי שהוא עדיין אוכל.
״אני נחמד כשלא מעצבנים אותי, רוב הפעמים עיצבנת אותי ורק עכשיו קמת אז עוד לא הספקת.״ הוא ענה לי תשובה עוקצנית שאפיינה אותו.
״איך היה לך אתמול?״ הוא שאל כשקמתי כדי ללכת, ״היה טוב, אני מקווה שזה יגמור את כל הרדיפה הזאת תומאס, אני רוצה לחזור לחיים שלי״ אמרתי וקמתי מהכיסא, ״הכאבתי לך?״ הוא שוב שאל במהירות והחזיק בידי, הסתכלתי על ידו ואז הרמתי את מבטי אליו וחייכתי חיוך עדין, האכפתיות שלו בהחלט הפתיעה אותי , ״לא.״ עניתי והסתכלתי בעיניו, הוא שיחרר את ידי והסתכל בעיניי, קרב מבטים מוזר התנהל בנינו אך כשהרמתי את הצלחת שלי במטרה לפנות אותה הפסקתי אותו, שמתי את הצלחת בכיור והתקדמתי לכיוון הדלת כניסה.
״ג׳ס, אני מצטער״ הוא אמר וגרם לי לעצור במקומי, ״אני לא חושב שהרדיפה שלי נגמרה״ הוא הוסיף, נאנחתי וראשי ירד לרצפה במעין עייפות וייאוש, וכששמעתי שכיסאו זז ואת הצעדים שלו מתקרבים הבנתי שאני חייבת לצאת מהבית שלו כמה שיותר מהר.
בצעדים גדולים יצאתי מהבית והגעתי לדלת פתחתי אותה ויצאתי החוצה, עוברת את השומרים ואת השער שבכניסה לגינה, ובכך יוצאת מהאזור של תומאס.
כשהרגשתי רחוקה מספיק הוצאתי את הטלפון מהכיס של הטרנינג וחייגתי למספר היחיד שאני זוכרת בעל פה, לא עברו יותר מכמה שניות והיילי ענתה לטלפון.
״נו?״ הלחץ שלה הורגש דרך דיבורה והלחיץ גם אותי, אבל ידעתי שרק שתי מילים ממני והיא נרגעת לזמן הקרוב.
עצרתי לשנייה, גורמת לה לחכות ובונה את המתח והלחץ שלה עוד יותר.
״זה עבד.״ חיוך התפשט על פני וצרחת אושר נשמעה באוזני, צרחה של לא אחרת מאשר היילי.
-
ג׳סיקה שלנו מתדרדרת אחרי היילי💔.
מצטערת שלא עולים פרקים בקצב קבוע ובזמנים קרובים יותר. אני עמוסה בהמון דברים ולמרות שזה לא תירוץ יש לי את החיים שלי שהם מעבר לכתיבה ובאלי לחוות את השנה האחרונה שלי בבית ספר בכל דרך אפשרית.
מקווה שאהבתם ונהנתן מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם.
באהבה והערכה,
הדר❤️