City of crime

Part 8

-נקודת מבט ג׳סיקה-
״העבודה שלי זה חשפנות, לא משלמים לי כדי שאני אשרת בבר ואסריח מהאלכוהול שאני מוזגת לאנשים השיכורים כאן כל יום״, העצבים נשמעו בקולי כאשר פניתי לבוס שלי שהחליט להעביר אותי לעבוד בבר במקום לרקוד על המוט.
״אני עושה מה שאומרים לי לעשות, אין לך מילה בזה כאן, תחזרי לעמדה שלך״ הוא אמר בנזיפה, העצבים הרגישו כאילו הם זורמים בדמי, ראשי פעם בכאב מהמוזיקה המרעישה שאני שומעת כבר כמה שעות רצוף, כשהייתי חשפנית הייתי כאן שעה והולכת הביתה אחר כך, העיניים שלי שרפו כתוצאה מהעצבים, החזקתי את הדמעות, לבכות מולו לא יעזור לי.
״עושה מה שאומרים לך״ חיקיתי את קולו בזלזול.
״פשוט תגיד שאתה מפחד ממנו, למה קשה לך להודות בזה?, כי זה יוריד לך מהגבריות?, אתה מנהל מועדון חשפנות אם אתה חושב שזה גברי אתה טועה״ צעקתי עליו, גם מעצבים, וגם במטרה שישמע אותי דרך המוזיקה הרועשת שנשמעה במועדון.
״יש כאן בעיה?״ קול גברי נשמע מאחורינו, המוח שלי זיהה את הקול שמפחיד אותי כל פעם מחדש, מאז שהוא ביקר בבית שלי לא ראיתי אותו.
״אין כאן בעיה, ג׳סיקה בדיוק חוזרת לבר, רק הייתה לנו שיחה קטנה״ הבוס שלי ענה בשם שנינו, הפחד שיתק אותי, הבן אדם הזה משפיע עליי יותר מדיי, אבל מי שלא מפחד מתומאס הוא טיפש.
״ג׳סיקה תחזור לבר אחר כך״ הוא הודיע ברשמיות, ״אני אמשיך את השיחה הקטנה שלכם״ הוא אמר בזלזול אחרי שעצר, גיחוך גברי הגיע מיד לאחר מכן מפיו.
הבוס שלי עזב את המקום כשמבט מתנצל בעיניו, הוא בהחלט מבין מה הולך כאן, וזה מוזר כי אפילו אני לא מבינה מה הולך כאן.
ידי נתפסה בחוזקה ונגררתי אחריו ליציאה האחורית, הדלת נטרקה אחרינו בחוזקה, רעש המוזיקה התעמם אבל הכאב באוזניי ובראשי רק התעצם.
״לאן העצבים שלך נעלמו?״ הוא צעק לעברי, גופי התכווץ מהבהלה ונרתע אחורנית במטרה להתרחק מהאיום.
הוא גיחך מהפחד שלי והתקדם לכיווני, ״נו באמת ג׳סיקה, ידעת לצעוק יפה מאוד מקודם, לאן זה נעלם? קדימה תצעקי״ הוא אמר תוך כדי שהתקדם, העצבים שהיו בקולו לפני נעלמו כלא היו וקולו הפך לאדיש ומשעמם.
״את אמיצה רק כשאני לא בסביבה״, גופי כבר נצמד לקיר וידיו סגרו עליי, עיניי חיפשו מקום מילוט והתרוצצו ממקום למקום.
״אין לך לאן לברוח ג׳סיקה״ שמי התגלגל על לשונו כאילו הוא משנן אותו כל לילה. עיניי הושפלו כלפי מטה כשהבנתי שהוא צודק, אין לי איך לברוח ממנו עכשיו, הפחד מילא את גופי, להתעסק עם תומאס לא יהיה חכם.
״תסתכלי לי בעיניים שאני מדבר, אם את לא מתכוונת לדבר המינימום זה שתכבדי אותי״ פניי הורמו עם ידו הימנית, כמעט ונתקעתי אחורה עד שנזכרתי שיש מאחורי קיר, לדפוק את הראש בקיר לא היה חלק מהתכנונים שלי להיום.
עיניי החומות נפגשו עם עיניו הכחולות שבקלות אפשר היה לטבוע בהם, ״זה כל כך קשה?״ הוא התגרה בי, בלעתי את ראשי בפחד, המוח שלי צעק כן והראש שלי סימן לא.
חיוך ערמומי עלה על פניו, ״יופי אנחנו מתקדמים, כבר חשבתי שאת אילמת אבל הנה את יודעת להגיב לי״ הוא אמר בחיוך, גופי התכווץ מעט מטון קולו שהיה מעורב בו לגלוג.
״אז בגלל שאנחנו כל כך מתקדמים אני הולך להבהיר לך כמה דברים״ הוא הוסיף, טון קולו שוב הפך לאדיש אבל רמז לכעס נשמע בו, הנהנתי בתקווה שהוא יסיים אני אסיים כאן יותר מהר.
״אני זה שמחליט הכל כאן, זו העיר שלי ג׳סיקה״ קולו האדיש התחלף לכועס.
״זה שאת לא רוצה לעבוד בבר כמו שאני אומר לא מעניין אותי״ הוא הוסיף, עיניו הסתכלו בעיניי והרגשתי כאילו הן חודרות לי לנשמה, באתי להשפיל את עיניי חזרה לריצפה אך הוא קלט זאת ותפס את פניי שאסתכל עליו, עיניו נפתחו באיום ועיניי נפתחו בבהלה.
״מה שאת רוצה לא מעניין אותי, את עושה מה שאני רוצה, ואם אני אומר שאת עובדת בבר ולא על המוט המזדיין הזה בלי בגדים שמכסים אותך זה מה שאת תעשי״ הכעס בקולו נשמע הרבה יותר בבירור מרגע לרגע והפחד שלי רק התעצם.
״אני ברור ג׳סיקה?״ הוא המשיך להסתכל בעיניי, הנהנתי בשקט בתקווה שעכשיו הוא ישחרר ממני.
הוא התקרב לאוזני, גופו נצמד לשלי, דמעות הצטברו בעיניי מהפחד שהחזרתי עד עכשיו, ״את לא תיפטרי ממני כל כך בקלות, אפילו שאני יודע שאת מאוד רוצה״ הוא לחש, קולו ערמומי כמו של נחש, מי שהיה מסתכל מהצד היה בטוח שזו שיחה של זוג מאוהב, אבל גופי רעד מפחד מבפנים, הבחילה הורגשה בבטני מהפחד ודמעות כבר ממזמן שטפו את פניי, הספקתי להכיר את המליכות שלהן מקרוב.
נשיקה הונחה על הלחי שלי, גופו התרחק משלי וידיו כבר לא סגרו עליי, ובתוך שניות אחדות הוא נעלם מעיניי, ואני נשארתי צמוד לקיר, מפוחדת, והעיקר מלאה בדמעות של עצמי.
-
הייתי בחופשה בצפון עד עכשיו ובגלל זה לא עלה פרק.
מקווה שתהנו מהפרק הזה.
הוא אחד הטובים שכתבתי לדעתי.
מקווה שאהבתם,
הדר❤️.