City of crime

Part 27

פרק 27:
-נקודת מבט ג׳סיקה-
עמדתי מול הדלתות הצרפתיות השחורות והכבדות ושקלתי לשאול את השומרים שעמדו סביבי אם אפשר שיבקשו שוב שיפתחו אותה, אבל לפני שהספקתי להוציא מילה מפי הדלתות נפתחו בפני.
תומאס בכבודו ובעצמו עמד מולי, חיוך מופתע עבר בפניו כשראה אותי והתחלף מהר מאוד למשועשע.
הוא הסתכל לי בעיניים לכמה שניות ובתנועת יד אחת מצידו כל השומרים שלו חזרו לעמדות שלהם.
עיניי סרקו את גופי לא מפספסות מילימטר, הטרנינג האפור היה גדול עליי לפחות בשתי מידות וגרם לי לקפל את הגומי שלו, הגופיית בטן הלבנה שלי נצמדה לגופי והסווטצר שתאם לטרנינג גם היה גדול עליי, אבל לא באתי לכאן כדי להרשים מישהו.
כשסיים הוא זז מהכניסה לבית ובכך פינה לי את הדלת להיכנס לבית, ורק אלוהים יודע כמה זמן לקח לי להגיע לרגע הזה.
בחנתי את הבית הגדול לא מוכנה לפספס שום פרט, הרצפה הלבנה הייתה כל כך מצוחצחת שאני יכולה להישבע שיכלתי לראות בה את בבואתי, הסלון היה שחור, בחירה שלא הפתיעה אותי במיוחד אבל נתנה לבית מראה יוקרתי יותר.
״מה את עושה כאן ג׳סיקה?״ תומאס פנה אליי ונעמד מולי, מונע ממני להמשיך לבחון את הבית הגדול שראיתי בחיי.
הסתכלתי לו בעיניים, לא ידעתי איך להגיד את מה שאני רוצה להגיד אבל ידעתי שזה חייב לקרות למען המרד, אבל סבלנות זה לא הצד החזק של תומאס ועוד לפני שהספקתי לענות הוא המשיך, ״הבית שלי מחוץ לתחום.״ הוא נהם ברוגז.
קפצתי אחורה בבהלה ועיניי שעד עכשיו הביטו בעיניו עברו להסתכל ברצפה, כאילו מחפשות אחרי לכלוך ברצפה ביותר מדי נקייה.
״אף פעם לא אמרת לי את זה.״ אמרתי בשקט והרמתי אליו את פניי, ידעתי שעיניי משדרות בהלה ושכך כל גופי.
״זה שעד עכשיו לא הבאתי אותך לכאן ובאתי עד אלייך היה אמור להבהיר את זה.״ הוא ניסה לומר ברוגע, אבל גופו כמעט בער מזעם.
״אני רוצה שתניח לי תומאס.״ אמרתי, אוזרת אומץ כדי להגיד זאת. הוא גיחך, פשוט צחק לי בפנים בלי בושה, כאילו סיפרתי את הבדיחה הכי טובה ששמע בחייו. ״זה לא יקרה בקרוב ג׳ס.״ הוא קיצר את שמי וסירב למה שאני מבקשת, המזל הוא שצפיתי את זה.
״לא ציפיתי שתוותר בקלות תומאס.״ אמרתי בייאוש, ״אבל אני חיה חיים לא חיים, אני מפחדת ממך באמת, אני רק רוצה את החיים שלי בחזרה, בלי שתהיה חלק מהם.״ אני מנסה להסביר את עצמי ולגעת בו כדי שיבין, ״הבהרת יפה מאוד שאת מפחדת ממני עם איך שהגבת כשבאתי אלייך לפני כמה ימים.״ הוא אמר בשעשוע, מודע לזה שאני מפחדת ממנו ונהנה מזה.
התעלמתי ממה שאמר, לקחתי נשימה עמוקה כדי להרגיע את עצמי לפני שאברח מכאן בריצה כל עוד אני יכולה.
״אני יודעת מה יגרום לך לעזוב אותי.״ הפעם מבטי חודר את עיניו הרציניות שמביעות שעשוע מדבריי מדי פעם. ״ומה זה?״ הוא מתגרה בי, כאילו בטוח שאין לי מה להציע ואני סתם זורקת מילים לאוויר.
״תשכב איתי.״
-
בסדר דיי לא צריך לצעוק אני יודעת שזה לא בסדר מצידי לגרום לכם לכל המתח הזה!.
אבל תודו שפרק נדיר.
מקווה שאהבתם,
הדר❤️
2/3