שוב היינו בחדר ההוא, והמשכנו לעבוד על עציי המשפחה שלנו. מעניין מה אבא היה אומר על זה אילו ידע על עניין העצים.
האם הוא יודע שהרב מאשים אותו בנטייה שלי?
לא, ברור שאינו יודע. הוא הרי מעולם לא היה "חולה" כמוני.
סימנתי את אבא כבעיה ומתחת רשמתי "הומופוב!" בענק. קאם חייך אלי והצדיע. "כל הכבוד, הארי, קהילת החולים מודה לך." הוא אמר בצחקוק. הרב שאר יישוב ניגש אלינו, "שש, די, נו. זה לא משהו לצחוק עליו, זו מטלה חשובה."
קאם הנהן, "אתה צודק לגמרי, כבודו." אמר ברצינות מעושה. הרב שאר יישוב הביט בו בשקט, כאילו היה ילד קטן ומטופש מאוד. "מספיק, קאם, תמשיך לעבוד על עץ המשפחה ההומואי שלך!"
הרב נראה המום מדבריי, "אנחנו לא מדברים בצורה כזו במקום הזה." הוא אמר בנוקשות.
"איך?" קאם שאל.
"אנחנו לא משתמשים במילה הזו."
"הומו?" שאלתי בתמימות.
הוא נראה נרגז, "כן."
"למה? זו לא קללה."
"זו מחלה מתועבת."
רציתי לקפוץ עליו ולהכות אותו. בן-זונה!
אבל קאם התערב לפני שהספקתי.
"זה נורא כיף להיות הומו, שתדע לך." הוא אמר, מתגרה ברב. "הכל כל כך צבעוני. אגב, לבגדים שלי אין קשר לחיי המין שלי. טוב, חוץ מהעובדה שבסופו של דבר הם יורדים ממני."
הרב נראה על סף שבירה. אני צחקתי. צחקתי כל כך חזק שחצי מהתלמידים הביטו בי.
"סטיילס, לך תנשק את המזוזה מבחוץ." הרב אמר בנוקשות. הבטתי בו בהלם. קמתי ממקומי, והלכתי לדלת הגדולה.
"אני לא יכול, אני נוצרי." אמרתי ויצאתי, הדלת נסגרת מאחורי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הייתי מקדישה את הפרק הזה ל-
Pepe-chan-sama
שאיימה, זאת אומרת, ביקשה שאקדיש לה פרק, אבל הפרק הזה מוקדש כל כולו לרב שאר יישוב, על היותו הומופוב מסריח:)
וסליחה על שלא העלתי פרק, זה היה שבוע ארוך...
תהנו,
רין♡