לא רציתי לדבר על זה. וקמרון לא לחץ.
"אל תראה כזה מדוכא. אתה יוצא מפה!" הוא אמר. אבל פחדתי. פחדתי כל כך.
"ההורים שלי יגיעו לפה מחר!" קראתי בלחץ.
"ואז תצא מכאן." הוא הרגיע. "אני לא חושב שאוכל להתמודד עם זה." לחשתי.
הלב שלי דהר בחזי.
קמרון חייך אלי בחצי פה, "הוא לא יכול לפגוע בך."
"איך אתה יודע?"
"כי אתה אחראי לעתיד שלך."
היום עבר במהירות וכמעט שלא הרגשתי אותו.
אחרי ארוחת הערב הרבנים קראו לנו לאולם הכינוסים. הם התרגשו לקראת יום המחר.
וכמוהם נערים רבים ש"נרפאו".
קמרון לא הופיע. חיפשתי אותו בכל מקום. אבל הוא נעלם. נכנסתי לחדר וגיליתי שחלק מחפציו נעלמו גם הם.
התיישבתי על המיטה ונאנחתי.
הוא עשה את זה. הוא הצליח לברוח.
הרבנים הופיעו בחדרי ושאלו היכן הוא.
"אני לא יודע." עניתי בלחש. הרב שאר יישוב נראה מעוצבן. "אל תשקר הארי, האל לא אוהב שקרים!"
"אני לא משקר! אני לא יודע איפה הוא!" צעקתי.
הרב זכריה הניח את ידו על כתפו של הרב שאר יישוב וזה נסוג לאחור.
הוא התכופף בכדי להביט בעיניי. "אתה בטוח שאתה לא יודע?"
בלעתי את הגוש בגרוני. "כן, אדוני."
"אתה יודע מה יקרה אם נגלה שאתה משקר?" הוא שאל, במין רוך שגרם לי לרעוד. "כן, אדוני. אבל באמת, אני לא יודע. לא ראיתי אותו." אמרתי שוב. הרב זכריה נאנח וקם על רגליו. "נשלח מישהו שיחפש אותו. אבל אל תדאג, אנחנו נמצא אותו. אתה, לך לישון. מחכה לך יום חשוב מחר."
הם יצאו מהחדר.
נכנסתי למיטה וניסיתי להרדם. אך לשווא. השינה סרבה להגיע.
אני לא יודע מתי נרדמתי, אבל התעוררתי באור בוקר חלש, וודאי לפני שאר הנערים במקום.
הבטתי דרך החלון וראיתי רכב חונה בחוץ.
זיהיתי אותו.
הלב שלי פעם במהירות. רציתי לברוח משם.
תנשום, הארי, תנשום.
כשירדתי לארוחת הבוקר, עברתי ליד המשרד של הרב זכריה. ראיתי אותו. הוא דיבר עם ההורים שלי. והוא נראה שמח למדי.
וגם הם. בלעתי רוק ונכנסתי לחדר האוכל. לא אפגוש אותם לפני שאהיה חייב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הייי, התגעגתם?
אנחנו קרובים כל כך לסוףףף
זה מרגששש
עע, תהנו, רין♡
YOU ARE READING
Green Flower, Blue Flower ~Larry~
Romanceלואי, תלמיד בכיתה יב' והארי, תלמיד כיתה יא', מתחילים להתכתב באופן אנונימי לחלוטין. ובטעות - הם מתאהבים. אבל דווקא כשהכל מרגיש טוב, העניינים מסתבכים. ההורים של הארי מגלים על הנטייה שלו- ובואו נגיד שזה לא נגמר טוב! הסיפור מכיל~ ♡ הומוסקסאליות. ♡ תכנים...
