Green Flower, Blue Flower ~Larry~

Chapter 40 - הארי

"כן!" שלחתי לו. השתופפתי מאחורי שיח נמוך, בשעה שקמרון עמד על המשמר.
אחרי שראה כמה אומלל הייתי, קמרון גרר אותי לכאן ונתן לי את הפלאפון הזה. מסתבר שחלק קטן מהנערים פה הגניבו את הפלאפון לבפנים. בדיוק למקרים כאלו.
"אתה בסדר???" זו הייתה ההודעה הבאה ששלח. "כן, בערך." עניתי.
"תמהר," קאם אמר, זורק לעברי מבט לחוץ.
"אני אוציא אותך משם. מבטיח." הוא שלח וגרם לחיוך לעלות על פניי. ידעתי שהוא יעשה הכל כדי לחלץ אותי מכאן.
"איך קוראים למקום שאתה נמצא בו?" הוא שלח אחרי שניה. אבל בדיוק כשבאתי להקליד תשובה, קאם הופיע וחטף את הפלאפון מידי. הוא החווה בעיניו על הרב זכריה שהסתובב במקום.
התכווצתי במקומי, והוא נדחף לידי, בתקווה שהרב לא יראה אותנו.
עצמתי את עיניי והחזקתי את נשימתי. הלב שלי דפק במהירות מרבית, והייתי בטוח שאם יקשיב הוא ישמע אותו פועם.
הרוח נשבה וגרמה לכמה עלים לנטוש את העץ. תשומת ליבו של הרב נפנתה לעץ, הוא בחן אותו בשקט, כאילו הוא מנסה לראות דרכו, כאילו הוא יודע שאנחנו שם. לאחר זמן שהרגיש כמו נצח, הוא משך בכתפיו והלך.
חיכינו מספר דקות עד שהיינו בטוחים שהוא לא בקרבת מקום ונעמדנו על רגלינו. "מצטער שעצרתי אותך. אבל זה מסוכן מידי." קמרון אמר. הנהנתי. ידעתי שהוא הסתכן בשבילי והייתי אסיר תודה.

ישבתי בחדרי, השעה הייתה מוקדמת, קצת אחרי ארוחת הבוקר. קאם שכב על מיטתו, בוהה בתקרה. זה היה פשוט נורא. לשכב כך בלי שום עיסוק ועם הידיעה שעלולים לקרוא לנו שוב לעינויים של הרב זכריה. זו הייתה הבעיה - לא יכולנו להתלונן. כי כל עוד לא נעשתה פגיעה בגופנו, אין ראיה.
"תגיד, הארי, רוצה לברוח?" קאם שאל לפתע.
"מה?" פערתי את פי בהלם, "כאילו, ברור שכן, אבל איך?"
"אנחנו עובדים על זה. אבל בסופו של דבר נמצא דרך. כשזה יקרה - תצטרף אלינו."
"תודה." אמרתי בחיוך. האנשים פה לא כלכך גרועים כמו שדמיינתי. טוב, לפחות חלקם.
יש פה נערים שבאמת ובתמים חושבים שהם נדבקו במחלה, ועליהם להירפא ממנה. מפגרים.
"אוף, משעמם כל כך." קאם התלונן, הוא נאנח, טווה עיגולים בלתי נראים באוויר. "אין שום דבר שאפשר לעשות חוץ מלשבת בשיעמום?" שאלתי. "יש ספרייה, אבל היא מלאה בספרים על אלוקים והומופוביה." הוא אמר, מושך בכתפיו.
"אז מה אתם עושים פה כל היום?"
"מתמרמרים, כועסים, מקללים את הרב." הוא ענה.
גיחכתי.
"אנחנו גברים, הם לא אומרים שגברים צריכים להיות חכמים יותר מנשים? איך זה שאין לנו שיעורים נורמליים?"
הוא הביט בי, עם חיוך מטופש ואז משך שוב בכתפיו. "אני לא יודע, המקום הזה מוזר."
דפיקה על הדלת.
"הרב קורא לנו." אומר מישהו מהצד השני.
קאם ואני נאנחים, "בסדר!" שנינו צועקים בתיאום מושלם, שגורם לשנינו לצחקק.

הגענו לחדר שבו הרב דיבר לעיתים קרובות מידי. הוא עמד על הבימה שלו, מחזיק בבריסטולים לבנים ענקיים, מחכה שכולם ישבו. לידו עמד מישהו, בעל פנים מאורכות, וזקן תיש שחור-אפור. הוא לבש את אותו הלבוש כמו הרב זכריה, חולצה לבנה עם חליפה שחורה ומכנסיים שחורים. על ראשו הייתה מונחת מגבעת זהה לזו של הרב זכריה.
לאחר שכולנו התיישבנו, הוא התחיל לדבר, "ברוכים הבאים. זהו הרב שאר יישוב, הוא מכר שלי ואדם חשוב מאוד. הוא ישהה פה זמן מה, כל מנת לעזור לכולכם."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

היי!! אז הפרק של יום חמישי פה!!
מקווה שתהנו!

ועוד משהו חשובבב!!
לילי ואני פתחנו עמוד חדש שבו נפרסם סיפורים מתורגמים וכאלו שכתבנו בעצמנו.
על מי אם לא לארי ומאלכ(🌻🏳️‍🌈🐝🍳)!!!!
אשמח אם תציצו!
iamlily28 לילי היקרה שלנו

AndyIsQuiteMagical !!!העמוד

רין♡