Green Flower, Blue Flower ~Larry~

Chapter 33 - לואי

"אני יוצא." הודעתי לאמא. היא הניחה את הצלחות שאספה מידיה והביטה בי בדאגה.
"לו," התחילה לומר, אבל קטעתי אותה.
"אני חייב לזוז." אמרתי וחמקתי משם. ידעתי שזה די מרושע מצידי, לתת לה לדאוג ככה. אבל לא היה לי זמן להסביר.
עליתי לרכב ויצאתי לדרך עוד לפני שהרכב הספיק להתחמם. אני חייב לראות אותו. לוודא שהוא בסדר. וגם, על הדרך, לכסח את אבא שלו.

חניתי ליד הבית שלו, הוילונות בביתו היו סגורים והמקום נראה כמעט נטוש. פרט לצעקות שנשמעו בקול רם. דפקתי על הדלת בחוזקה, עד שידי כאבה. "שמישהו יפתח את הדלת המזורגגת!" צעק קול גברי, אביו, נחשתי.
הדלת נפתחה ומולי עמדה בחורה, שנראתה דומה להארי. ג'מה.
היא זיהתה אותי בשניה שראתה אותי. "זה לא ממש זמן טוב." היא מלמלה בשקט, מבטה כבוש ברצפה. "הארי? איפה הוא?" שאלתי.
גבר הופיע בדיוק כשהיא פתחה את פיה לענות, "במקום רחוק ממך, יצור." הוא אמר.
נעצתי בו את מבטי, "מה עשית לו?!"
הוא דחף את ג'מה מפתח הדלת ונעמד שם במקומה. "זה לא עניינך. לך, ואל תתקרב אליו שוב לעולם."
דמי רתח, רציתי להכות אותו עד שיאמר לי מה הוא עשה לו. "אתה גרמת לו להיות כזה. אתה הכנסת בו את הדבר הגועלי הזה."
כעסתי כל כך. "ואתה גרמת לו להתבייש בעצמו!" הטחתי בפניו. "גרמת לו להרגיש כאילו הוא יצור מגעיל. אתה אבא נוראי."
הוא לא הגיב לי, רק נעץ בי פרצוף חתום. נאלצתי להתאפק ולא לשבור לו את האף במכה.
"אתה תשלם. אני אדאג לכך." אמרתי ופניתי ללכת לשם. "פריק." שמעתי אותו אומר לפני שטרק את הדלת.
נכנסתי לרכב. הרגשתי מתוסכל כלכך. מובס כלכך.
"לואי!" שמעתי צעקה. הבטתי לאחור. ג'מה.
"הם שלחו אותו לטיפול המרה."

חזרתי לבית, ועליתי מיד לחדר. הדמעות חנקו את גרוני והתקשתי להשאיר אותן שם.
נפלתי על המיטה, וקברתי את ראשי בתוך הכרית. והדמעות פשוט פרצו החוצה. לא הייתי מסוגל לעצור אותן עוד. הרגשתי אשם כל כך. "לואי?"
שיט. שכחתי את הדלת פתוחה.
"אמא.. אני בסדר, אל תדאגי." אמרתי. קיוותי שהיא תצא מהחדר, אבל זה לא קרה. היא התיישבה על קצה המיטה ופשוט חיכתה.
"אמא, הארי..." הגרון שלי נחנק שוב ונפלתי עליה בחיבוק. היא החזיקה אותי, "זה בסדר. הכל בסדר." היא אמרה.
"לא נכון. הארי, הם לקחו אותו..."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

וחג חנוכה שמח!! וכריסטמס, למי שחוגג!☆
די כושל, אבל מקווה שתהנו!!

רין♡