Green Flower, Blue Flower ~Larry~

Chapter 44 - הארי

טריגר- פגיעה עצמית. אין תיאור של פגיעה בפועל.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

שכבתי בחדר, בוהה בתקרה כשקמרון חזר מהחדר ההוא. הרב התעצבן כל כך, הוא שלח את כולנו לחדרים, מבטיח שנמשיך את המטלה למחרת.
"היי," קאם ממלמל, נוחת למיטה. הוא נראה פצוע, כאילו התקוטט עם מישהו. "אני מצטער." לחשתי, פחדתי שהוא יכעס עלי.
"על מה?" הוא שאל, ולפני שהספקתי לענות, אמר, "זו לא הייתה אשמתך. וחוץ מזה, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי."
"מה יש בחדר ההוא?" שאלתי, "מכשירי עינוי?"
"משהו דומה." הוא אמר. הבטתי בו בהלם. לא האמנתי שהם מכים את הנערים. "לא בהכרח פיזית." הוא אמר כשראה את המבט על הפנים שלי, "יותר, אמ, נפשית. הם מראים לך תמונות, מהעבר שלך, מאיימים."
"מה זאת אומרת?"
"הם הראו לי תמונה של החבר שלי. והכריחו אותי לומר שזה תועבה, שהוא גרם לי להיות הומו ושזה מגעיל." קולו היה נטרלי, אבל ידעתי שהוא פצוע. לא רציתי ללחוץ עליו, אבל רציתי לדעת יותר.
"אז למה יש עלייך חבלות?"
"פגיעה עצמית."
פרעתי את עיניי.
"אני מעדיף לפצוע את עצמי מאשר לומר את הדברים האלו. במיוחד עליו."
ידעתי שהוא צודק, הייתי עושה בדיוק כמוהו.
"אני בטוח שהוא מרגיש כמוך. אני יודע שלואי היה עושה הכל בשבילי. אני יודע שהוא יוציא אותי מפה."
"כן... אני יודע שהוא מחכה לי. אבל.. הוא לא יכול לעזור לי. איך לואי שלך יוכל להוציא אותך מפה? אתה קטין."
"זה לא משנה. ההורים שלי לעולם לא יקבלו אותי, אבל המשפחה של לואי כן. הם קיבלו אותי. וכשאהיה בן שמונה-עשרה, הם לא יוכלו להכריח אותי להיות פה. אני אהיה איתו." אמרתי. לא האמנתי בכך, אך המשכתי לומר את זה לעצמי, כדי שתשאר לי לו שמץ של תקווה.
"זה רומנטי." קאם חייך. "הלוואי שיכולתי לומר את זה גם."
"למה שלא תוכל?" שאלתי. "כי שנינו קטינים. אין סיכוי שאוכל לצאת מפה בצורה נקייה. אם אברח, אסע למקום רחוק, שבו משפחתי לא ימצאו אותי. ואז אצור איתו קשר."
"זה נשמע כמו תוכנית טובה, אבל אין סיכוי שהייתי יכול לעזוב... זאת אומרת, לואי יבוא בשבילי, אבל אני לא רוצה לעזוב את אחותי..."
"כנ"ל."
"יש לך אחות?"
"כן. היא בכתה כשעזבתי. אני עדיין מרגיש רע על זה."
"אחותי הייתה היחידה שידעה עליי.." אמרתי בהזדהות.
זה היה נחמד בצורה קריפית מאוד. כאילו, היה מישהו שהבין אותי... ולא שפט אותי.
"איך יצאת מהארון?" הוא שאל לפתע.
"לא בדיוק יצאתי... זה מסובך... גלשתי בצ'אט של..."
"גייז? וההורים שלך מצאו את זה?"
"בדיוק. ואתה?"
"פשוט הושבתי אותם וסיפרתי. טעות חיי. ברחתי מהבית, והלכתי אליו. הם כמובן הוציאו אותי משם. ועכשיו אני פה."
הרגשתי רע בשבילו. זה בטח נורא. "הייתי בטוח שהם יקבלו את זה בצורה שונה, אחרת."
הוא אמר. "גם אני. ידעתי שהם הומופובים, אבל הייתי בטוח שבסופו של דבר הם יקבלו אותי כמו שאני. מסתבר שטעיתי."
"מבוגרים זה חרא." קמרון אמר, ולפתע התחלנו שנינו לצחוק. זה היה דפוק כלכך.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תזכרו, לא לרצוח אותי!
ואל תשכחו ללכת לעמוד של לילי ושלי!
Andy28Andy
מחר יעלה שם מחדש הפרק הראשון של
Just a little bit of yout heart!
רין♡