ישבתי במיטה, מול בת' וקמרון. "היום הוא מגיע." בת' אמרה בחיוך. קמרון השתדל לחייך, ראיתי את זה בפניו. הוא לא האמין שאלכס באמת יגיע, ומצד שני, עדיף כך, לא? לא כדאי שיפתח ציפיות.
"תהיה חיובי, קמרון." בת' קראה ודחפה את קמרון בכתפו. "אני מנסה..."
הבטתי בהם בשקט ולא ידעתי מה לומר וכיצד להגיב.
אז פשוט שתקתי. עד שקמרון פנה אלי, "יש בקרוב טקס סיום."
הבטתי בו מעט מבוהל. "מה?"
"טקס סיום. לאלו שהוכתרו כ'הטרוסקסואלים'," קמרון הסביר, "שהצליחו לשנות את הנטייה שלהם. בולשיט."
"אחרי טקס הסיום, אלו שסיימו הולכים הביתה?"
"כן."
"באמת?"
"כן, אבל רק אלו שבאמת משתפים פעולה מצליחים לצאת מכאן."
לא ידעתי איך לשאול בעדינות, אז לא שאלתי בעדינות, "אז למה לא הראת להם שאתה משתף פעולה כדי לצאת מכאן?"
"יש הרבה סיבות... אני לא רוצה לחזור למשפחה שלי, אבל בעיקר כי אני לא רוצה להראות להם שהם ניצחו אותי. אני לא רוצה להפוך לאחת הדוגמות שלהם. אני לא רוצה לגרום לילדים אחרים להישלח לפה." הוא לא הביט בי כשדיבר, הוא בחן את ציפורניו הקטנות, מנסה שלא ליצור קשר עין.
היה הגיון בדבריו. אבל רציתי לצאת מפה. יותר משרציתי כל דבר אחר. "אני חייב להגיע לטקס הסיום הזה. אני חייב!"
קמרון הרים את מבטו אלי בפתאומיות. "אז תצטרך להיות תלמיד למופת."
"אני אהיה." אמרתי, נחוש יותר מתמיד.
שתקתי. תמיד שתקתי. גם כשקמרון נלחם לבדו עם הרב שאר יישוב. גם כשהרב זכריה כמעט סתר לתלמיד שלא היה מוכן לשתף פעולה.
שתקתי גם כאשר הרבנים נתנו את המשימה החדשה- הם רצו שנכין נאום על הסטייה שלנו, שנסביר מה גרם למחלה לחלחל אלינו.
הכנתי נאום. על נער שהתחלתי להתראות איתו, שגרר אותי למקומות גרועים. לתועבה. לרוע. לשד. נגד רצון אלוקים.
אני אחרון להגיש את העבודה. בכל יום עמד תלמיד אחר שהקריא את הנאום מול כולם. ונשפט מול כולם. היום היה תורה של בת'.
הבטנו בה בדממה בשעה שדיברה. "כשהייתי בת תשע, אימא שלי נפטרה ונשארתי רק עם אבי ושלושה אחים. כשהייתי בת ארבע עשרה וחצי, הכרתי נערה. היא התחילה לדבר איתי. לפתות אותי. היא גרמה לי לחשוב שיש לי רגשות כלפיה. היא פגעה בי. היא נגעה בי בלי אישורי. בגללה אני תועבה."
היא שיקרה. ראיתי את הדמעות בעינייה. זו הייתה אהבה הראשונה שלה. שנלקחה ממנה בגלל אנשים צרי אופקים. הרבנים מחאו כפיים, "כל הכבוד." החמיא לה הרב זכריה, כאילו מדובר בזכייה בפרס. הוא גרם לה להשמיץ את הנערה שהיא אוהבת. הוא גרם לה לומר שהיא תועבה. "מחר נשמע את הנאום של קמרון ולמחרת את של הארי." הודיע הרב שאר יישוב. לשמוע את שמי על שפתיו היה נורא. וצמרמורות עברו הכל גופי. בלעתי רוק. והנהנתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אל תרצחו אותי ותהנו!
רין♡
YOU ARE READING
Green Flower, Blue Flower ~Larry~
Romanceלואי, תלמיד בכיתה יב' והארי, תלמיד כיתה יא', מתחילים להתכתב באופן אנונימי לחלוטין. ובטעות - הם מתאהבים. אבל דווקא כשהכל מרגיש טוב, העניינים מסתבכים. ההורים של הארי מגלים על הנטייה שלו- ובואו נגיד שזה לא נגמר טוב! הסיפור מכיל~ ♡ הומוסקסאליות. ♡ תכנים...
