אחרי ארוחת הצהריים נקראתי אל הרב.
התהלכתי במסדרון, שהיה שומם בזמן הזה. כשכולם אוכלים או בחדריהם בשקט.
"היכנס." שמעתי את קולו של הרב זכריה כשדפקתי על הדלת.
"קראת לי?" שאלתי. הוא הנהן והחווה בידי על הכיסה ממול. התיישבתי מולו וחיכיתי שידבר.
זה הרגיש כמו נצח, שעה שבה פשוט בהינו אחד בשני, לפני שהוא דיבר סוף סוף.
"הארי, תראה. בדקתי את התיק שלך.. ומצאתי שם דברים שלא מצאו חן בעיני." הוא אמר, והוציא את התיק מתחת לשולחן ואז שפך את תכולתו על השולחן. עירבוביה של בגדים נשפכה ממנו. "הבגדים האלו,"
"מה רע בהם?" שאלתי. הוא הרים חולצה ורודה שדחפתי פנימה בשניה האחרונה, "הבגדים האלו," הוא אמר שוב בנימה סלחנית, "הם נשיים. אתה גבר, עלייך להתלבש בהתאם, כדי למנוע את הגדילה של השד, היצר הרע והמתועב הזה." רציתי לענות לו, לומר שזה חתיכת בולשיט! אבל שתקתי. עיניי נחו על זוג נעלים שחורות, מגפונים קטנים עם עקב, בדיוק כשהוא הושיט את ידיו להרים אותן. גם אותן קיבלתי מלואי... אחרי שגיליתי לו את מידת הנעליים שלי, מצאתי את אלו ליד השולחן שלי עם פתק שממוען אלי.
"מה אתה מתכוון לעשות איתם?" שאלתי, וניסיתי לא להישמע דחוף כלכך.
"הו, כן. זהו טקס שעושה התלמיד- אתה. אנחנו נשרוף אותם יחד, כחלק מהטיפול." הוא אמר בחיוך. ניסיתי להסתיר את התדהמה מהולה בפחד שהופיעה על פני. "ומה אלבש?" שאלתי. רציתי לבעוט בו! לקחתי את הנעליים איתי כדי שאבא לא יוכל להרוס אותן ועכשיו עליי לשרוף אותן?!
"אנחנו נספק לך בגדים." הוא אמר. הנהנתי. "אותו דבר באשר לנעליים שלך." הרב הצביע על נעלי הספורט שלי.
"תעבור את התהליך מחר ישר בבוקר. אני מבטיח שזה ימנע מהשד להתפשט."
הנהנתי. "אתה רשאי ללכת."
קמתי ממקומי ויצאתי מהמשרד. הלכתי לאט, והגברתי את הקצב עד שלבסוף רצתי לחדר, וזרקתי את עצמי על המיטה. טמנתי את פני בכרית ונתתי לדמעות לזרום, מידי פעם התייפחתי בקול קטן. לא שמתי לב לכך שקמרון נכנס לחדר ובהה בי בשקט. לא שמתי לב לכלום. כל מה שאכפת לי ממנו, היו הנעליים. אלו שקיבלתי מלואי ואאלץ לשרוף כחלק מתהליך מזורגג.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בוקר טוב!
עוד פרק, שכנראה תשנאו אותי אפילו יותר,
אוהבת אתכם!!
רין♡