"לילה טוב💙" סימסתי לו חזרה, אבל הוא לא הגיב, כנראה שהלך כבר לישון.
לא נרדמתי, אז פתחתי את הלפטופ שלי שנח על השידה, ועשיתי את הדבר הכי טיפשי שיכולתי.
נכנסתי לאתר שהכרתי בגלל חבר מהכיתה, נתניאל, גיי מוצהר.
האתר היה מסודר מאוד. וליד התיבת שיחות הריקה שלי - הרי מצאתי את האחד - היה כפתור בשם "פינת שאלות".
החלטתי לפרסם שאלה, שחיפשתי את התשובה שלה כבר מלא זמן.
'איך לספר להורים שלך שאתה גיי?'
מליוני אנשים הגיבו לי, עם מלא תגובות תומכות כמו, "פשוט תספר, אתה מסוגל!!" ו- "כולנו תומכים בך." "אם הם יגיבו רע, אנחנו תמיד פה!"
זה היה כמעט מנחם, אבל על מהרה הבנתי שאין סיכוי שאצליח להתוודא...
השארתי את המחשב דולק ועצמתי עיניים..
~~~~
"בוקר טוב," ירדתי לארוחת הבוקר לאחר הקריאה של אמא.
אבא ישב בשולחן ליד אמא. ג'מה ישבה ליד אמא ולכן נאלצתי לשבת ליד אבא.
לא שנאתי את אבא, אהבתי אותו, אבל כמו כל שאר האנשים. אין אדם שלא אוהב את הוריו. אבל אילו הייתי נתקל באבי ברחוב, הוא ככל הנראה לא היה מישהו שהייתי מתחיל איתו שיחה.
סיימנו את ארוחת הבוקר ואבא החליט שהוא ייקח אותי לבית הספר.
הנהנתי, לקחתי את התיק שלי ויצאתי בעקבותיו.
"להתראות," מלמלתי ויצאתי מהרכב.
"הארי!" ריינר הנחית מכה כואבת משהייתי אי פעם מודה על כתפי. זאין השתרך מאחוריו, סוחב את תיקו על תכף אחת.
"היי," אמרתי וניסיתי לשפשף את הכתף בלי שזה יבלוט יותר מידי.
"הארי! קום! הארי אדוארד סטיילס!"
"מה?" נפנפתי בידי כדי לסלק את הזבוב הנוראי שלוחש בשמי.
"קום!" ריינר ניער אותי עד שהרמתי את ראשי מהשולחן.
"הפסדת שני שיעורים של ביולוגיה עם גברת ש." זאין ציין.
"אני עייף." אמרתי, נעמדתי ומתחתי את גופי כדי להעיף את השינה שאחזה בי.
"לא שמנו לב," ריינר גיחך. חייכתי.
יצאנו ביחד מהכיתה אל הקפיטריה והלכנו אל השולחן הרגיל שלנו. ממש באמצע הקפיטריה.
כן, זה דבילי, אבל אני אוהב קודם להניח את התיק שלי במקום לפני שאני לוקח לעצמי אוכל...
אז כשהלכתי לקחת לעצמי אוכל, ריינר וזאין כבר ישבו בשולחן, גוהרים מעל המגשים שלהם ומדברים בקול, עם פה מלא באוכל - טוב, רק ריינר.
ריינר הוא ההזוי בנינו.. זאין שקט אבל חכם..
ואני סתם ילד מסובך.
הטבחית הזקנה העמיסה כף פירה גושי בצלחת שלי עם נקניקיה מעובדת.
"זה הגיע בשבילך, הארי סטיילס," היא חייכה והושיטה לי פתק ירוק מקופל בצורת פרח.
חייכתי חזרה, ידעתי ממי זה.
לא היה כתוב הרבה.
פגוש אותי בסוף היום בחניה של בית הספר,
עיינים כחולות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תהנו, רין♡