התכתבתי עם עיניים ירוקות כשאני יושב בדשא. הלכתי עם נייל לפארק כדי שיוכל לפגוש את הבחורה ההיא ויצא שאני פשוט יושב ומשתעמם לבדי.
ואז הוא שלח את התמונה שלו, כשפניו מכוסות והוא לבוש שחור. זה היה מדהים! על אף שלא ראיתי את פניו כלל. אהבתי את מה שראיתי בתמונה וזה גרם לי להסמיק מעט. זה הקל על השיעמום שלי.
'אני מחכה, בקוצר רוח!' הקלדתי לו כשראיתי חבורה של נערים נכנסת לפארק. בדרך כלל אני לא אוהב ילדים כאלו. הם מסוג האנשים שמקללים והורסים כל דבר. תהיתי אם כדאי לי לעבור מקום, אבל נזכרתי שנייל סומך עלי ונשארתי במקומי. בהיתי בנערים בחוסר מעש והתפללתי שנייל יחזור מהר. לקח לי מעט זמן, אבל סוף זהיתי את האחד המתולתל, שלידו, שתמיד מקימים רעש בהפסקת האוכל.
נאנחתי וניסיתי להתרכז במשהו אחר, אבל משום מה מצאתי את עצמי נועץ בהם עיניים שוב ושוב. ואז אחד מהם התקרב אלי.
"היי, אכפת לך להפסיק לנעוץ בנו עיניים? זה לא פאקינג קול, אתה יודע,"
ניסיתי להיראות אדיש. "מישהו צריך לשמור על ילדים כמוכם." אמרתי.
הוא גלגל את עינייו. "אני יודע מי אתה, לואי טומלינסון, הגיי מכיתה יב'." הוא אמר ושיערו הג'ינג'י כמעט זהר במנורה ברחוב.
עכשיו היה תורי לגלגל עיניים. הנה, ילד סטרייט מטופש נוסף.
"גיי, הא?" ממלמלתי ואז נעמדתי. "סליחה שהפרעתי לך." קמתי מהדשא וצעדתי לכיוון הרכב שלי. אסמס לנייל שהייתי חייב ללכת.
וכך השארתי אותו עומד שם. שנאתי ילדים כמוהו. בורים שבטוחים שהם מיוחדים.
העפתי מבט אליהם מהרכב. שני החברים שלו התקדמו אליו. שחור השיער ומתולתל.
החלטתי שזה לא מתאים להבריז לנייל רק בגלל שלושה נערים חסרי נימוס שכמותם, אז נשארתי ברכב וחיכיתי לו.
אני: היי, עסוק?
שוקולד💚: עם חברים
אני: מפריע לך?
שוקולד💚: אף פעם
חייכתי. אין מצב שעיניים ירוקות מגעיל כמו הנערים האלו.
אני: יופי. משעמם לי!
שוקולד💚: תמיד משעמם לך
גיחכתי. כנראה בגלל שזה נכון.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אממ... כן, פרק די צולע, אבל מימלא רק שני אנשים קוראים אותו T-T
בכל מקרה, מקווה שתהנו,
רין♡