[ שלושה ימים אחר כך, יום חמישי ]
אני נמצאת לבד בחדר שלי, מתארגנת כדי ללכת למועדון שם מחכים לי לוגן, ג'וש והיילי. אנה הלכה בדיוק לפני חמש דקות להיפגש עם החבורה שלנו. כל החבורה הזאת יודעת שחזרתי לדבר עם שלושתם, חוץ מג'ואי אף אחד לא אמר לי על זה כלום. הם מתעסקים בעניינים שלהם וטוב שככה.
אח שלי רק שאל אותי איך ג'ואי הגיב לזה אבל אני התחמקתי ולא סיפרתי לו. אף אחד לא יודע על הריב שהיה לנו, לפחות לא שאני יודעת. סברינה וסוניה, אין לי מושג איפה הן אבל הן לא בחדר. סיימתי להתלבש, שמתי מכנס ארוך צמוד דמוי עור בצבע שחור וסווטשירט חלק בצבע ורוד בהיר, אני עכשיו שמה מסקרה ומתאפרת מעט.
אני חושבת שהמריבה שהייתה לי עם ג'ואי עשתה טוב במערכת יחסיים שלנו, אני מרגישה יותר רגועה עכשיו והוא התייחס אליי מאוד יפה ביומיים האחרונים. אולי זה בגלל שהמריבה שלנו עדיין טרייה אבל אני חושבת שזה רק יחזק אותנו. אני מאמינה בזה.
נבהלתי כשהדלת נפתחה ובטעות העברתי את המסקרה על המצח שלי. שיט נו. ג'ואי נעצר כשראה אותי ואז התחיל לצחוק. התחלתי לצחוק גם ולקחתי מגבון. "נבהלתי. אתה יודע, יש דבר כזה שנקרא לדפוק."
"אם באמת היה לך כל כך חשוב שידפקו בדלת היית צריכה לנעול אותה." הוא חייך וסגר את הדלת עם הרגל שלו, בא ומחבק אותי מאחור, מניח את סנטרו על כתפי בזמן שאני מנקה את המסקרה שנמרחה לי על המצח. הוא מנשק את כתפי ואז מזדקף. הוא בחן אותי מהמראה, זרועותיו מקודם עטפו את בטני אבל עכשיו ידיו על מותניי.
"למה מתאפרת בשבילם?" הוא שאל, קולו חסר רגש. אני מסתכלת עליו לרגע מהמראה ואז ממשיכה לשים מסקרה, רק כשאני סוגרת אותה אני עונה לו: "אני מתאפרת לכל מקום. חוץ מזה, אני לא משקיעה."
"זה לא נראה ככה." הוא גיחך בעצבנות. נשפתי והתקדמתי יותר קרוב לכיוון השידה. הוא הבין ועזב אותי, מתיישב על המיטה שלי וממשיך להסתכל עליי. שלחתי לו מבטים חטופים מהמראה וראיתי שהוא בוהה בנעליים שלי, נראה שהוא חושב והוא נראה קצת עצבני. התעלמתי מזה. הוא אמר לי שהוא לא יגיד כלום ועד עכשיו הוא לא אמר.
"סיימתי." נשמתי החוצה כשסיימתי עם הארגונים שלי. הוא קם. "למה את לא רוצה להיות איתנו? איתי?" הוא שאל והסתכל לי בעיניים בעיניי כלבלב. הוא תפס בעדינות בזרועותיי ואז אני עשיתי את אותו הדבר, תוספת בזרועותיו. "קבענו כבר מאתמול." עניתי לו.
"אני רוצה לבוא." הוא אמר פתאום ואני פערתי את עיניי, פתחתי את פי כדי לדבר אבל שום דבר לא יצא. זה לא רעיון טוב שהוא יבוא, אני לא רוצה לדעת מה יהיה.
"ג'ואי..." רטנתי.
"אני רוצה להיות עם חברה שלי." הוא אמר. "בואי נישאר כאן, אנחנו לבד, יהיה לנו יותר כיף." הוא אילץ את עצמו לחייך. בהיתי בו לרגע ואז נשמתי עמוק. הוא רכן והצמיד את שפתיו לשלי, מזיז את שפתיו ומחכה לתגובה ממני שמגיעה כמה שניות אחר כך. הוא מעמיק את הנשיקה ואני זורמת איתו, כורכת את זרועי מסביב לכתפיו ועומדת על קצות האצבעות.
הוא התנתק והשאיר אותי בכוונה נזקקת. בהינו אחד בשנייה.
"בסדר." אמרתי לבסוף. חיוכו התרחב. "אבל רק לשעה ואז אני אלך אליהם." חיוכו דעך. הוא הידק את לסתו בחוזקה, לקח נשימה עמוקה והנהן בכל זאת, הוא שיחרר כל מגע שהיה לו בי וחזר להתיישב על המיטה שלי. ניצלתי את זה ולקחתי את הטלפון שלי, חייגתי.
"למי את מתקשרת?" הוא שאל וקימט את מצחו בבלבול.
"לוגן."
"נתקי. תשלחי הודעה." הוא דרש בתוקף. זקפתי גבה אבל בגלל שידעתי שהעניין הזה באמת מפריע לו עשיתי מה שביקש. לוגן סימס לי חזרה דקה אחרי ששלחתי את ההודעה ואמר לי שהם יחכו לי שם עד שאבוא. שלחתי לו בחזרה סמיילי מחייך וחייכתי. כשהרמתי את עיניי אל ג'ואי הוא לא נראה מרוצה בכלל. החיוך שהיה לי נעלם, סגרתי את הטלפון והנחתי אותו על השידה.
הוא השאיר את עיניו עליי כשהתקדמתי אליו ואז התיישבתי על ברכיו. "תפסיק לכעוס." מלמלתי ונישקתי את פניו, הרמתי את ידיי ועטפתי את לחייו. הוא תפס במפרקי ידי והוריד את ידיי אל ירכיי, הפסקתי לנשק אותו והסתכלתי עליו.
"את מבקשת ממני משהו שהוא לא אפשרי." הוא ענה וגיחך. חייכתי כשהבנתי שהשתחרר קצת ואז הצמדתי את שפתיי לשלו. הוא עטף את מותניי עם זרועו והצמיד אותי אליו יותר, מנשק אותי ברעב. מבלי אפילו לשים לב התחלתי לזוז עליו, קלטתי את זה רק כשהוא נאנח לתוך פי. זה הדבר המיני האינטימי הראשון שאני עושה איתו, כל זה לא קרה לפני. ליבי התחיל לפעום בחוזקה ואני הפסקתי לזוז.
"אל תפסיקי." הוא מלמל לתוך פי ואז רכן לנשק את צווארי. נשמתי עמוק והתחלתי לזוז שוב. אני עשיתי דבר כזה לפני אבל לפני המון זמן אבל לא שכבתי עם אף אחד עדיין. אני עדיין בתולה. את ידו השנייה הוא הוריד אל האגן שלי. הוא מצא את הנקודה שכנראה הייתה רגישה אצלי בצוואר ומרוב ההפתעה גנחתי. הרגשתי את החיוך שלו. הוא נשאר על המקום, מוצץ, נושך, מלקק בזמן שאני זזה עליו. הוא משאיר לי סימן.
הרגשתי את הזקפה שלו דרך מכנס הג'ינס שלבש. התחלתי לזוז מהר יותר, גורמת לו להפסיק, הוא נאנח שוב והרים את ראשו אליי, את היד שהייתה על האגן הוא הרים אל העורף שלי והצמיד את פי אל פיו. הרגשתי כאילו הבטן שלי מתהפכת.
"פאק סופיה..." הוא מלמל לפי. אני זאת שעצרה את הנשיקה, ירדתי לנשק אותו בצוואר ועשיתי לו את אותו הדבר שעשה לי. אם הוא השאיר לי סימן גם אני ישאיר לו. חייכתי מהמחשבה על כך. "אני קרוב... אל תפסיקי לזוז." הוא אמר לי בשקט והכניס את ידו מתחת לסווטשירט שלי, אל גבי, שולח צמרמורות במורד עמוד השדרה שלי, היד שלו הייתה קצת קרה.
פתאום הדלת נפתחה. שנינו נבהלנו ואני תוך רגע קפצתי הצידה כדי לשבת לידו. "אהה! היי חבר'ה!" סברינה אמרה בלחץ, סוניה שהייתה מאחוריה עקפה ונכנסה. היא ראתה את ג'ואי ואז הסיטה מבט, מתעלמת. אבל היא אמרה לנו שלום. סברינה נכנסה ואני חייכתי במבוכה, העברתי את גב ידי על שפתיי.
"לעזאזל עם השותפות שלך..." הוא לחש בטון שיצא צרוד באוזני. נתתי לו מרפק בעדינות למותן.
"אה... אני מצטערת שאני כזאת אבל אתה יכול לצאת או שתצאו שניכם כי אני רוצה להיכנס להתקלח והכל..." סוניה מלמלה והסתכלה עלי במבט מתנצל, הנהנתי ושלחתי לה חיוך.
"בטח." ג'ואי אמר לה בחיוך נחמד. היא חייכה אליו בחזרה וגם אליי. אני וג'ואי יצאנו מהחדר, סגרתי את הדלת אחרי שאמרתי לשתיהן להתראות. הלכנו במסדרון ונעצרתי מול מראה שהייתה תלויה לרוחב. הסתכלתי במראה, הוא נעצר ונעמד מאחוריי.
התקרבתי יותר למראה וראיתי את מה שעשה לי בצוואר. "עשית לי היקי ורואים אותו ממש." עשיתי פרצוף. הוא חייך, גאה במה שעשה. "אני מעדיף לקרוא לזה נשיכת אהבה." הוא צחק ואז נשך קלות את כתפי. "גם את עשית לי." הוא אמר ורכן עם ראשו יותר קדימה כדי לראות.
עכשיו היה תורי לחייך בגאווה. הוא צחק ונישק אותי בשפתיים. "אבל רק שתדעי שאני אזכור את זה לחברות שלך שבגללן כואב לי הבי-"
קטעתי אותו עם הצחוק שלי. הוא קלט למה צחקתי בכוונה חזק ואז הוא צחק גם ונישק את ראשי. "פה אנחנו נפרדים." אמרתי לו כשיצאנו אל מחוץ לבניין.
"את בטוחה שאת רוצה ללכת?" הוא שאל. "להיות איתם?" הטון שלו נגעל.
"ביי." נישקתי את שפתיו קלות וחיבקתי אותו. הוא נאנח וחיבק אותי חזרה. כשהתכוונתי לשחרר הוא לא שחרר, צחקתי ורק אז הוא שחרר, נותן לי נשיקה נוספת לפני שאני הולכת ימינה והוא הולך ישר. כשהגעתי למועדון פתחתי את הדלת וחייכתי כשראיתי את שלושתם.
"היי!" הם קראו כשראו אותי.
שעה וחצי אחר כך אנחנו שוכבים על הפופים ומדברים. כולנו מסתכלים על התקרה. "לינדזי שלחה לי הודעות כמה פעמים וניסתה לדבר איתי." לוגן מספר. "אני לא מוכן לשמוע, גיליתי מי זה הבחור." הוא צחק. "זוכרים את מיילס?"
"מה?!" כולנו קראו יחד.
"איך לא זיהיתי אותו." מלמלתי. מיילס היה פעם חלק מהחבורה שלנו אבל הוא התרחק מאיתנו אחרי שרב עם ג'וש. אנחנו מעדיפים את ג'וש על פניו גם ככה. תמיד העדפנו.
"לוסייה ואלכסה לא מוכנות לשמוע עלייך בכלל..." עכשיו היילי סיפרה. "ניסיתי לגרום לאלכסה לפחות לבוא ולדבר איתך אבל לוסייה גררה אותה יותר מידי, עכשיו גם לינדזי בחבורה הקטנה איתן."
"זה בסדר." מלמלתי. "לוסייה כבר לא מעניינת אותי ובטח בטח שלא לינדזי. אולי אלכסה תתעורר ותבין שלא עשיתי שום דבר שהוא לא בסדר."
"אני מקווה. אלכסה פשוט עכשיו מושפעת מלוסייה." היילי נאנחה.
"אל תדאגי סופיה, אלכסה תבין שלוסייה לא הייתה בסדר." ג'וש אמר.
"רגע, למה לינדזי איתן?" לוגן שאל.
בשעה אחת עשרה וחצי החלטתי לחזור לחדר, הייתי עייפה ומחר יש לימודים. גם ככה עוד חצי שעה יש כיבוי אורות. נפרדתי מהם בחיבוקים ואז הלכתי אל החדר שלי. בדרך, כמעט לפני שהגעתי ג'ואי התקשר אליי ושאל אם אני עדיין שם. "לא, אני הולכת לחדר להתארגן למחר ולישון. כנראה נתראה רק מחר." עניתי לו.
"אוקי, לילה טוב, אני אוהב אותך." שכחתי להגיד שהוא לא הפסיק להגיד לי את זה ביומיים האחרונים.
"גם אני..." אמרתי ובאמת התכוונתי לזה. "לילה טוב." ניתקתי את השיחה ואז נכנסתי אל החדר.
[ נ.מ כללית ]
השעה עשרים לשתיים עשרה.
שלושתם מתקדמים אל המועדון. הוא דופק בדלת ומחכה לתגובה שמגיעה מיד אחר כך. שלושתם נכנסים פנימה והשלושה שבפנים מזדקפים ומשתתקים. הבנים נעמדים ואחריהם גם היילי.
"מה אתם רוצים?" לוגן שאל בטון מתגונן.
איתן סגר את הדלת ונשאר לעמוד לידה, נשען על הקיר. ג'ואי התקדם והתיישב על השולחן. קייד נעמד ליד איתן ונשען על הקיר, משלב את זרועותיו. "לדבר." ג'ואי אמר והסתכל עליהם. "הבנתי שחזרתם לדבר עם סופיה."
הם לא ענו לו.
"אני רוצה שתתרחקו ממנה." הוא אמר אחרי שתיקה ארוכה.
שלושתם פערו את עיניהם. "אנחנו לא מתכוונים להתרחק ממנה!" היילי התפרצה. "היא חברה שלנו!"
"היא לא חברה שלכם יותר, תוציאו את זה מהראש שלכם." ג'ואי סינן וניקר את אצבעו על רקתו כדי להמחיש את דבריו. הוא הוריד את ידו חזרה ואחז בקצה השולחן. "אני אומר לכם להתרחק ממנה עכשיו, אני מזהיר אם לא."
"אתה מאיים עלינו?" ג'וש כיווץ את גבותיו.
התאומים וקייד התחילו לצחוק. ג'ואי הסתכל עליהם ואז חזרה על השלושה הלחוצים. "כן." ג'ואי הנהן בזמן שהמשיך לצחוק. "זה בהחלט מה שאני עושה." הוא אמר ואז קפץ מהשולחן לעמידה, מתקדם עד שהוא נעמד מול שני הבנים.
"לוגן, ג'וש." הוא אמר להם. "אתם זוכרים שאני ואחי נקלענו למריבה ועילפנו אחד מאלה שרבו איתנו ואת שניהם שלחנו לבית חולים?" הוא שאל רטורית ולא חיכה לתשובה. "זה מה שיקרה לכם אם לא תתרחקו ממנה." הוא אמר ועכשיו הסתכל על היילי. הוא חייך אליה. "אותו דבר גם לך יפיופה." הוא אמר את הכינוי בטון מתגרה. היילי פערה את עיניה ולקחה צעד לאחור. ג'וש ולוגן אגרפו את ידיהם אבל פחדו כדי לפעול. הם מפחדים מהם והם בהחלט לא רוצים להתעסק איתם.
"איך אתה מצפה שנעשה את זה?!" לוגן הרים את קולו.
"תפגעו בה." ג'ואי אמר בפשטות. "בהתחלה היא לא תבין מה קורה..." הוא התחיל. "אבל אז, היא תבוא אליי ואני אנחם אותה ואחבק אותה ואגיד לה שאני צדקתי ושאתם לא באמת חברים שלה." הוא חייך חיוך רחב.
"אתה חולה בראש!" היילי צעקה.
ג'ואי צחק. "אני רק לא רוצה שהבחורה שלי תתקרב לאנשים כמוכם..."