[ יומיים אחר כך, יום שישי ]
יום שישי הוא יום הלימודים הכי קצר. קמים ללמוד ארבע שעות ואז חופשי. בדרך כלל ביום שבת כולם יוצאים מהפנימייה כדי להסתובב, יש כאלה שגם יוצאים בשישי אבל שעת החזרה שלהם היא חצות. אני מעדיפה לצאת בימי ראשון האמת. אני עייפה מכל שבוע הלימודים, לפעמים לומדים אפילו עד השעה שש.
לכן, ביום שישי אני הולכת לישון מוקדם וביום שבת אני קמה מתי שאני רוצה ונשארת בפנימייה בלי ללכת לשום מקום. לנוח קצת. לבית ספר שלנו לא נכנסים תלמידים שהם לא בפנימייה, כל מי שלומד כאן חייב להיות בפנימייה.
לעומתי, כל חבריי יוצאים תמיד ביום שבת אז אני גם מבלה אותו לבד. זה אף פעם לא הפריע לי, זה נותן לי גם שקט מהם קצת. בימי ראשון אני יוצאת עם מי שרוצה לבוא איתי, לא תמיד הם רוצים לצאת כולם יחד גם יום שלמחרת.
אני גם לא ממש אוהבת לבזבז את הכסף שלי על דברים שהם סתם יזרקו אצלי במגירה או שאני אשתמש בהם פעם אחת. אם אני יוצאת לעיר אני בדרך כלל אקנה לי אולי חולצה חדשה, או מכנס. התחיל להיות קצת קריר, עבר שבוע בדיוק מאז תחילת חודש אוקטובר.
לא דיברתי עם היילי מיום רביעי. גם לוסייה ואלכסה לא דיברו איתי משום מה. יכול להיות שהיילי סיפרה להם איזושהי גרסא משלה ובגלל זה הן מתייחסות אליי ככה? היילי, אלכסה ולוסייה הן השותפות שלי לחדר וכשנכנסתי אתמול בלילה לחדר, בשעה מאוחרת –מעבר לשעת עצר- הן כבר היו רדומות. בקושי ראיתי אותן אם לומר את האמת, את רוב הזמן שלי ביומיים האחרונים ביליתי עם התאומים ואח שלי. היה לי כל כך כיף ומצחיק איתם.
וגם אתמול, בשעה מאוד מוקדמת נבהלתי כשאח שלי התקשר כמה פעמים והעיר אותי, הוא אמר לי שהם עושים ספורט ושאל אם אני רוצה לקום ולבוא. לכן, לא ראיתי אותן בבוקר אתמול ולא בלילה, גם לא הבוקר. הן בטח תהו איפה אני אבל כשראו אותי בשיעורים הן בטח לא חשבו על זה יותר מידי.
בכל מקרה, הייתי קצת מופתעת, שאלתי את עצמי ממתי אח שלי עושה ספורט? כי הוא אף פעם לא עשה ספורט. אולי הם משנים אותו לטובה. החלטתי לקום, להתארגן ולבוא לאן שאח שלי אמר לי כדי לעשות ספורט. הם הרגו אותי, השרירים שלי תפוסים.
גם הבוקר קמתי ועשינו ספורט. הספקתי להתקלח ולהתארגן לפני שלימודים התחילו. היום עבר טוב, גם היום לא דיברתי איתן אבל כן החלפנו מבטים. הייתי עם התאומים והיו כאלה שזרקו הערות לא במקום כמו שהיה ביום רביעי. מרטי באמת הפסיק להציק לאח שלי, כנראה מהפחד מהתאומים.
אני באמת לא מבינה ממה יש לפחד מהם. מהתחלה הם נראו לי חלק מהטובים. הם לא נראו כמו רוצחים ולא כאלה עם בעיות כעס. הכל היה שטויות, סתם בלבולי שכל ושמועות שאנשים אוהבים לספר.
יום הלימודים הסתיים לפני כמה דקות, הם שלחו לי הודעה לבוא למגרש הכדורסל. יצאתי מהכיתה אחרי שהצלצול ובעודי הולכת אל היציאה מבניין בית הספר שתי בנות הגיחו מאחוריי וחסמו לי את המעבר. זקפתי גבה. אני לא מכירה אותן אבל אני מזהה אותן מהשכבה שלי.
שתקתי ולא אמרתי שום דבר. הסתכלתי עליהן.
"תגידי," זאת עם השיער שרואים בברור שהוא בלונדיני צבוע התחילה. "את לא מפחדת?"
"מה?" שאלתי.
"להסתובב איתם. עם התאומים האלה." זאת עם השיער השחור אמרה. "אני הייתי ממש מפחדת."
"הם לא כמו שאומרים לכם. הם לא עשו את זה." הגנתי עליהם. שתיהן גיחכו.
"אמרו לנו שגם לאח שלך הם שטפו את המוח." שיער שחור אמרה. "מה הם כבר עשו שגרמו דווקא לכם להאמין להם?"
"הם לא עשו את זה, אני לא יודעת מה שמעת אבל הכל שקרים בסדר?" התעצבנתי.
"מאיפה לך? הם אמרו לך?" הבלונדינית שאלה. "את יודעת שהם לא יגידו לך את האמת והם יכחישו." היא צחקה צחוק קצר.
"הם אמרו לי את האמת." אמרתי. "והאמת היא שהם לא עשו את זה. הם לא עשו רע לאף אחד. הכל זה שמועות והם בעצם בחורים מאוד טובים ומצחיקים. החברה המגעילה פה של בית ספר מפסידה שני אנשים נחמדים בתור חברים."
"בטח לא שמעת את כל הדברים ורק חלק מהם." הבלונדינית אמרה.
"איזה דברים יש עוד לספר?!" התעצבנתי והרמתי את קולי בטון גבוה.
"שמעת על האח הגדו-" שיער שחור התחילה לספר ונקטעה באותה שנייה שהרגשתי זרוע נכרכת סביב כתפיי. הסתכלתי לראות מי זה ואז על אוזן ימין, היה שם עגיל. "את באה?" הוא שאל אותי והסתכל עליי. הנהנתי. הוא הסתכל על שתי הבנות שפשוט בהו בו ונשמו עמוק. אפשר היה לראות שהן מרגישות מאוימות רק מהמבט שלו.
שנינו עקפנו אותן, ידו עדיין הייתה מסביב לכתפיי. הסתכלתי עליהן מעבר לכתפי וראיתי שהן מסתכלות עליי. מיהרתי להסיט מבט. "שמעתי מה שאמרת להן." הוא אמר. "תודה." הוא הסתכל עליי וחייך. חייכתי חזרה ולרגע בהיתי בחיוך שלו, יש לו חיוך יפה.
"אני באמת מתכוונת לזה, אתה יודע." אמרתי והסטתי מבט.
"אני יודע..." הוא מלמל. "אני שמח שזה באמת מה שאת חושבת."
לא אמרתי שום דבר אחר כך ורק חייכתי בעודנו מתקדמים אל מגרש הכדורסל. בדרך, הסתכלתי הצידה ולרגע כמעט קפאתי, אם ג'ואי לא היה ממשיך ללכת סביר להניח שהייתי עוצרת. ראיתי את כל החבורה שלנו וכולם הסתכלנו עלינו ועל הזרוע שלו מסביב לכתפיים שלי. השפלתי את מבטי והרמתי אותו כשאני מסתכלת על ג'ואי. הוא מסתכל גם על החבורה שלי ואז עליי. הוא עוצר.
"את רוצה ללכת אליהם?" הוא שאל והחווה עם ראשו לכיוונם. הייתי עם הגב אליהם ולכן הסתכלתי עליהם מעבר לכתפי. "לא." עניתי. "הם יתחילו להגיד לי דברים על זה שאני מסתובבת איתכם. אני לא רוצה לשמוע את זה."
הוא הנהן ואז המשכנו ללכת, הזרוע שלו כבר לא הייתה על כתפיי. את האמת, חשבתי שהוא יתעלם מהם ולא ישאל אותי אם אני רוצה ללכת אליהם. הינה עוד משהו שטוב בו. הוא לא רוצה להרחיק אותי מהם. ככה אני רואה את זה.
"היי סופיה!" קול מוכר נהם את שמי, אני וג'ואי שוב עצרנו, הסתובבתי כדי לראות את לוגן. לינדזי לא נראתה בשטח. "בואי! לאן את הולכת?" הוא קרא בשאלה, מסתכל עליי ואז על ג'ואי. הוא היה רחוק ממני, ורחוק מהחבורה בכמה צעדים. הם הסתכלו עליי.
"למגרש כדורסל!" קראתי בחזרה כדי שישמע אותי.
"בואי!" הוא קרא וסימן לי עם ידו לבוא. הסתכלתי על ג'ואי. הוא הסתכל על לוגן ואז עליי. "לכי אליהם." הוא אמר. "נתראה מאוחר יותר ובבקשה אל תתני להם להיכנס לך לראש, את ראית מי אנחנו." הוא לחש ואני הנהנתי. "אני יכול חיבוק לפני שאת הולכת?" הוא שאל בחיוך בשפתיים סגורות. צחקתי והנהנתי מתקרבת אליו ומחבקת אותו.
זרועותיו ממש עטפו אותי והוא לרגע קבר את פניו בצווארי. התנתקנו מהחיבוק אחרי כמה שניות שהיו די ארוכות בשבילי. "נתראה אחר כך." הוא אמר, אני הנהנתי, עדיין קצת מופתעת מהחיבוק הזה. חשבתי זה יהיה חיבוק מהיר ולא כזה... לא יודעת, אינטימי. ככה הרגשתי שהיה החיבוק הזה. הוא הסתובב והלך וכך גם אני.
כשהגעתי אליהם לוגן היה הראשון להגיד לי משהו. "תגידי לי, את השתגעת?" הוא שאל ופער את עיניו. "למה את נותנת לו לגעת בך? למה את איתו בכלל?" הוא שאל בכעס. כמו שאמרתי לפני, אנחנו חברים מאוד טובים, מן הסתם שהוא ידאג לי.
"תקשיבו, הם לא כמו שאומרים. הם נחמדים." אמרתי בטון נואש. הייתי נואשת לגרום להם להבין איכשהו.
"סופיה אל תהיי כזאת תמימה!" לוגן הרים את קולו מעט. "הם עושים הצגה. לך ולאח שלך!"
"הם לא." מחיתי את דבריו וכיווצתי את גבותיי בכעס.
"את לא ראית אבל כשהלכתם והסתכלת למטה הוא פאקינג חייך אלינו חיוך ממזרי ומרוצה." היילי נכנסה לשיחה ונעמדה ליד לוגן. "הוא עשה את זה גם כשהתחבקתם, הוא דאג להסתכל עלינו במשך כל הזמן הזה ולחייך וברגע שהסתכלת עליו, בשני המקרים האלה, הוא העלים את החיוך מיד לפנים רגילות."
"את נותנת לו מה שהוא רוצה." לוסייה נכנסה גם היא לשיחה. "הם הלכו על האחים שהכי קל לעבוד. על התמימים. אל תיפלי בזה."
"היא כבר נפלה בזה, לא ראית איך היא הסתובבה איתם ביומיים האחרונים ולגמרי התעלמה מאיתנו?" אלכסה גם נכנסה לשיחה. שתי הבנות הנהנו.
"אני התעלמתי?!" הרמתי את קולי והצבעתי על עצמי. "אתן התעלמתן ממני מאז יום רביעי!"
"למה הלכת לשבת לידו ביום רביעי?" היילי שאלה. "בשיעור ספרות."
"כי נתת למישהי את המקום שלי." עניתי בכעס. "אני לא עשיתי שום דבר שהוא לא בסדר!" טון קולי גבוה. "ולא הכי קל לעבוד עלינו! אח שלי ראה שהם טובים והתחבר אליהם, בהתחלה אני גם נבהלתי ואז הכרתי אותם."
"את לא מכירה אותם!" לוגן התפרץ. "רק ביומיים האחרונים התחלת ממש להסתובב איתם."
"תקשיבי סופיה, את צריכה להיזהר." ג'וש נכנס לשיחה עכשיו.
"תקשיבו, כולכם צריכים להירגע בסדר?" נשפתי. "אתם לא מכירים אותם. אני לא רוצה לדבר על זה יותר. אני לא מתכוונת להתרחק מהם בסדר? מה אתם הולכים לעשות או להגיד בקשר לזה?"
"שאת עושה טעות." אלכסה אמרה. "אני לא יודעת מה נוכל לעשות."
"אנחנו פאקינג נרחיק אותך מהם." לוגן אמר בכעס. "אני לא אתן לך להתקרב אליהם."
"אתה לא אבא שלי. תפסיק." כיווצתי את גבותיי.
"אני רציני." הוא אמר. "אני לא רוצה לראות אותך מדרדרת בגללם. אני לא רוצה שהם ישטפו לך את המוח ויגרמו לך להאמין שהם לא עשו כלום. הם רצחו סופיה, לקחו חיים של בן אדם. זה האנשים שאת מסתובבת איתם. אני לא יודע מה הם אמרו לך שגרם לך להאמין להם אבל אני מתחנן שתקשיבי לנו ותתרחקי."
"אני לא מדרדרת בגללם." מלמלתי בזעם. "תגידו הדיבור הזה של שוטפים לנו את המוח, מסתובב הרבה אה? לפני פחות מחצי שעה שתי בנות גם אמרו לי את זה."
"הרבה דיברו על זה ואמרו ככה." לוסייה אמרה.
"זה לא עניין של אף אחד." שילבתי את זרועותיי. משום מה השיחה הזאת הזכירה לי את השיחות הקטנות שהיו לי עם אחי בהתחלה על שני התאומים האלה.
"סופיה..." לוגן מלמל. "אנחנו דואגים לך, אנחנו בצד שלך ולטובתך."
"אני מבינה." אמרתי לו והורדתי את ידיי לצידי גופי. "אבל באמת שאין לכם ממה לדאוג. גם אם היה משהו לדאוג לגביו, אני יודעת לשמור על עצמי."
"אנחנו מקווים..." כולם מלמלו יחד.
(מטרה: 30 הצבעות )
בפרק הקודם היו 90 צפיות ורק 26 הצבעות בבקשה תעלו קצת את ההצבעות והתגובות אני אשמח!
אוהבת אותכן ומקווה שהיה לכן יום טוב!!♥
Ĩ