הציורים של אייקו בגנון וואטפד

חברים הכי טובים לנצח (?)- חפירה

אז ביום ראשון שעבר הכרתי את shinyshahaf ומפה לשם יצא שאנחנו חברות מאוד טובות.
וגם הדמויות שלנו
זה מאוד מוזר כשחושבים על זה שהצלחתי להתחבר אליה תוך שבוע בלבד בצורה שאני מרגישה שאני מכירה אותה הרבה יותר.

גו שייני!

אוקיי, אז הייתי חייבת לצייר פאנארט, או לפחות סקיצה שלו, של גרייס הקטנה שלי ושל ברוק הקטנה שלה. משום מה שתי אלה הסתדרו יפה ממש.
הנה הקטנות שלנו

(וואטפד ימשיך לסובב תמונות יפות לעד)

זה יהיה מאוד מצחיק אם הן ייפגשו באמת כי ברוק מאוד אופטימית וחברית לעומת גרייס שתנסה לסחוט ממנה את מלוא הפוטנציאל כווטרינרית וכך תעצים את האימפריה שלה.

פגישה כך תיראה כנראה:
ברוק: הנה אני פוגשת את האחות משיקגו
גרייס בליבה: אין כמו לראות את ההשקעה הכספית שלי מלוס אנג'לס לאימפריה שלי
ג'ק: זאת אחווה כזאת של שחורים או משהו כזה? האם יש כאן מאפיה
טוביאס: אני צריך להרחיק את גברת חזיות וולמרט ממנה...

אה, ובשעמום בהפסקה מתורנות מטבח הכנתי גם כמה מימס על חברים הכי טובים לנצח (?). אולי זה לא הרבה, אבל לפחות זאת עבודה כנה

בעריכה: עכשיו גיליתי ששמתי מים ממועדון הלבבות השבורים של HilaWrites

ה

ילה, יש עוד כאלה מהמקום שזה הגיע

חפירה מהמטבח
אז אני במשך שבוע תורנית במטבח. זה לא נשמע כיף, אבל אני נהנית מאוד.

חוויות מהיום הראשון בתורנות- יום שני:
רציתי למות באותו יום כי כאבה לי הרגל מהמד"ס וכאב לי הראש מהבוקר. הרגשתי שאני עובדת על עיוור בצהריים. בכרב הרגשתי יותר טוב. ניקיתי את השולחנות ודיברתי עם אנשים זרים. פשוט התיישבתי עם אנשים והתחלתי לדבר איתם. הם זרמו איתי, היה נחמד. מישהי שהייתה איתי צחקה עליי שאיך שכל פעם שהיא נכנסת לחדר אוכל (אנחנו כמה חדרי אוכל), אז היא מוצאת אותי בשולחן אחר.

יום שני במטבח- יום שלישי:
זה היה יום יפה, פקחתי עיניים, נשמתי. הסתכלתי על השעה בשעון שלי מהרגל ונחרדתי
5:23, 2 דקות לפני שצריך להיות במטבח.
הו הו
קילפתי את הוואנסי מעליי, לקחתי את המדים, עליתי עליהם במהירות וטסתי לחדר אוכל. הסתדרתי על הדרך. איחרתי ב4 דקות, אבל לא תפסו אותי מאחרת, אז טכנית לא איחרתי.
צחקו עליי במשך כל היום.
בארוחת בוקר דפקו אותי להגיש עוגה. תוך שניות ערימות של טירונים על הדלפק שלי. חילקתי את העוגות המסכנות כאילו אני לוחמת באנימה, משהו כזה. טאק טאק טאק, ככה זה היה.
ואז נגמרה העוגה. אוי... איך הם לא אכלו אותי בחיים? אני לא יודעת. הם מקימים אוהלים שם, מחכים בקוצר רוח, ואני לא יודעת אם יש עוגה או אין.
איך שהגיעה העוגה, ישר התחילו להתנפל עליי. איזה פחד.

ככה הייתי גם בצהריים ובערב.
בצהריים הגשתי המבורגרים, היה חביב לעומת הבוקר. חילקתי חופשי ולא אכפת לי אם מותר המבורגר אחד לאיש או לא.
בערב לעומת זאת... אנשים התחננו ממני לבורקסים ועוד ניסו לגנוב ממני. זאת שעזרה לי חילרה חופשי למרות שאסור! מזל שעבודת ההגשה נגמרה מהר

חוויות מהיום עוד אין לי כי הוא רק די התחיל (טוב, הייתה תורנות בבוקר אבל זה לא היה מיוחד)

טוב, אני זזה למטבח.
אדיוס!