גוונובמבר יום 30

129 19 46
                                    

היי לכולם, הנה היום האחרון של האתגר! וואי, שמחה שזה נגמר כי אין לי כח יותר לצייר יותר בשביל האתגר. בעצם אין לי כח לכלום בגלל הצבא אבל בסדר. רציתי שיהיה ציור שיסגור את האתגר הזה, כשהיום האחרון יהיה קשור ליום הראשון איכשהו. בהתחלה רציתי לצייר את בריאן רטוב בגשם תוך כדי שהוא מנופף לאן לשלום בעודו שבור, אבל זה פחות התאים לצבע היומי. טוב, זה כן התאים, אבל זה הרגיש לי לא נכון. בסוף החלטתי שאני אצייר את אן כפי דהיא הייתה ביום הראשון אבל את הגב שלה כך שייראה שהיא מחכה למישהו. הנה הציור האחרון:

זה באמת היה אתגר לא כזה קל כמו שחשבתי

Oups ! Cette image n'est pas conforme à nos directives de contenu. Afin de continuer la publication, veuillez la retirer ou télécharger une autre image.

זה באמת היה אתגר לא כזה קל כמו שחשבתי. בגלל שהאתגר עסק בצבעים והיה אפשר לצייר מה שרוצים, חשבתי שאוכל לא לתכנן את הציורים שלי. גיליתי שטעיתי כי קודם כל לא היה לי כזה הרבה זמן כמו שחשבתי, עובדה שפיספסתי ימים ובחלק איחרתי בפרסום. הרבה זמח התפספס לי על חשיבה על הרעיון של הציור ואז לא נותר זמן לצייר. הרבה מהיצירות שלי יצאו רע בגלל זה.

בנוסף, היה קשה לערבב את צבעי המים האלה. גם קשה להגיע לצבע הרצוי וגם לערבב מאותו צבע כמה פעמים כדי שתהיה כמות מספקת זה קשה. אבל היי, סוג של גיליתי מדיום חדש. אני מתגעגעת לטושים שלח ואחרי שאחזור אליהם קצת ואפתח עוד דברים בציור, אני רוצה לנסות ציור בצבעי מים יחד עם הטושים שלי. זה יהיה קשה אבל נחמד.

עד אז, אני לא הולכת לקחת שום אתגר ציור כי אין לי ממש זמן. טוב, יותר נכון שיש לי זמן אבל אני רוצה להקדיש אותו גם לדברים אחרים, שהעיקרי הוא כתיבה.

(זה עצוב כי אני רוצה את אתגר השושה באפריל שוב למרות שהוא נאצי)

הו, היה נחמד לראות גם את הציורים של sapirlife במהלך האתגר. היה כיף לעשות איתך את האתגר הזה!

חפירות מכמה הימים האחרונים
אחרי 5 ימים של מנוחה, הצבא לקח אותי שוב לשורותיו אבל הפעם בשביל להתחיל את הטירונות שלי. הגעתי לבקום בשלישי באיזה 7 בבוקר, אבל איבדתי את עצמי במשך איזה שעה וחצי רק כדי להגיע למדור נשים כדי לקחת את המדים שלי ולהגיע לבסיס. מה שנפלא הוא שקיבלתי מדי בנים ואני שמחה (וגם חצאית אבל זה חצי משמח לעומת מדי בנים). וואי, הם יושבים טוב על הגוף שלי, אני לא מרגישה כמו סחבה. אבל הבעיה העיקרית היא הנעליים. קיבלתי פאקינג נעלי יח"ש, והן כואבות רצח, אי אפשר עם זה.

בבקום גם פגשתי מלא מנתיב שהלכו איתי לבסיס החדש. פשוט כל מי שראיתי מנתיב קפצתי עליו לחיבוק. הו, גם מי שהייתה איתי בצוות בנתיב איתי עכשיו באותו צוות בטירונות.

אז הגעתי לבסיס, הגעתי למגורים שנראים כמו כלא והכרתי את חברי הצוות שלי. זה היה הרבה יותר קל ממה שהיה לי כשרק הגעתי לצבא ביום הגיוס. הן ילדות ממש מתוקות~ יותר מדי הלם קרב מהמערכת הצבאית.

וואי, הטירונות שלי היא משחק ילדים. זה 02 אבל זה יותר מדי קל. אין עמידה בהקשב, אין מימיות, אין הקפדה בדיגום, אין יותר מדי דיסטנס עם המפקדים. אני ועוד מישהי שהייתה איתי באותו צוות בנתיב ועכשיו איתי גם באותו צוות בטירונות היינו מופתעות רצח. המשמעת בנתיב קשה פי 100. הקלילות הזאת והשוק של הבנות החדשות מהצבא גרמו לי להיות זאת שדואגת למחלקה בדי הרבה מהעניינים. אני דואגת להקריא את הזמנים, לדאוג למצבות של הצוות, דיגום ועוד הרבה דברים. זה נחמד מצד אחד כי אני לא אחת שלוקחת יוזמה, אבל זה יותר מדי על הראש המסכן שלי.

ביום השני היה לנו מסדר נקיון והיה צריך לגרוף את המים לתעלת ניקוז, משהו כזה. הייתה סתימה ולא היה אפשר לגרוף את המים כי הייתה הצפה. הפשלתי שרוולים, התכופפתי לתעלת ניקוז והתחלתי לנקות את הסתימה עם הידיים שלי. מאוד מגעיל ושחור והמכנס שלי נרטב עד הברכיים. המפקדים עצרו אותי.

הא, גם חשבו שאני לא מדברת עברית טוב. כל הפסקה שהיא יותר מ7 דקות צריך להביא פתק של מצב כח אדם. בחיל הירוק קוראים לזה מצבה, בחיל האוויר מצל. אני רגילה למושג מצבה וזה תקוע לי.
מישהי: את יודעת מה זה מצבה בעברית, נכון?

אה, אסור לשכוח שיש לי סיכה של נתיב ומראה של רוסיה אז המחשבה שני עולה חדשה יותר חזקה.

אני: כן, אני יודעת עברית. נולדתי בארץ וגדלתי על עברית. אני לא יודעת רוסית ולא מבינה רוסית. אם תדברי איתי ברוסית, אני אתחרפן, אחטוף שבץ ואמות.

אה, גם דיברתי עם הבנות בצוות שלי ביפנית עילגת מרוב שעמום. זה היה מאוד מצחיק.

וכרגיל אני עושה קרינג' לכולם, הצוות שלי אוהב אותי אבל לא יכול עם רמת הקרינג' שלי. זה מדהים ומשעשע.

קיצור, כיף בטירונות. אני זזה כי צריך לארגן דברים לבסיס מחר.

הציורים של אייקו בגנון וואטפדOù les histoires vivent. Découvrez maintenant