טמב"א (Boy×Boy)

טמב"א: פרק 23

בפרק זה תכנים מיניים.
תהנו💕

הצעיר ישב על הכיסא בחדרו, מעביר עמוד ביומנו ורואה את הדבר האחרון שכתב.
הוא ניסה להיזכר מתי זה היה אבל הוא לא ידע... זה היה די ישן.
בכל פעם שהיה צריך לפרוק את רגשותיו הוא היה פונה ליוראי, מבלי לדעת שזה יוצר מעמסה על הצעיר.
מתי לאחרונה כתב? הוא לא ידע.
מבטו עבר לרגע אל האפרפר ששכב במיטתו, ישן, חזהו עולה ויורד באיטיות.
הוא היה מהופנט מהשקט הזה, מכור אליו.
אולי זאת הסיבה שהתאהב בבוגר, הסיבה שלא יכל להוריד את עיניו מפניו, מעורו החיוור או מאפיו הקטן.
הוא היה מאוהב, אבל את העובדה הזאת ידע חודשים.
ליבו דפק ועיניו שרפו בעייפות בעוד ששפתיו יבשות אבל ירוק העיניים עדיין בהה באהובו, חושב. מה הוא יכול לעשות בשביל בן זוגו, איך הוא יכול לעזור לו להתגבר על הטראומה?
הוא לא ידע גם את זה.
"טיפש," מלמל לעצמו בשקט, תוקע את ראשו בשולחן העבודה למולו ואחר כך משפשף את ראשו בכאב. זה לא היה הרעיון החכם ביותר - לתקוע את הראש בשולחן. גם בגלל הכאב העמום שמגיע בגלים וגם בגלל הרעש שהעיר את האחד שלא רצה להעיר.
"קאי?" קולו השקט של הבוגר נשמע, מקפיץ את השני. הוא העיר אותו.
"מה?" הצעיר המהם בשאלה, מסתכל על הבוגר שהתרומם ונשען על המיטה כשעל גופו גופייה לבנה וטרנינג. הוא נראה שונה.
"אני בסדר." השחרחר חייך, איכשהו אפילו מתוך שינה יוראי הרגיש את התהיות שלו.
"אני יודע." קאי החזיר, נוטש את הכיסא עליו ישב ועובר למיטה. על גופו חולצה שחורה ומכנס פיג'מה כחול עם כוכבים צהובים. הוא אהב את הלבוש השונה הזה, נוח וביתי שכזה.
משום מה גופו נראה ארוך יותר בתלבושת הזאת.
"אתה גבהת."
"יכול להיות." הוא נשכב, מניח את ידו תחת ראשו של האפרפר כאשר ראשו מכוון כלפי מעלה ועיניו הירוקות חוקרות את התקרה הריקה והאפלה. היא הייתה יפהפייה בתוך השתיקה הנעימה שסררה בחדר. שתיקה נעימה שכזאת. מתוחה אבל מלטפת, השקט שלפני הסערה. המון אנשים יגדירו אותו לשקט הנורא ביותר אבל לא קאי: מבחינתו השקט הזה היה טהור, נעים ונקי מכל פגם.
זה היה השקט הזה שמכין אותך למשהו גדול, משוגע, פראי. משהו שיפרק אותך לרסיסים אולם אחר כך יבנה אותך טוב יותר, מדוייק ומקצועי יותר.
בזמן שהשקט הזה בחלל אתה מקבל את הדברים ההולכים לבוא, מכין את עצמך לכל מקרה שהוא ואך עדיין הינך הולך להיות מופתע מהבאות. זה השקט הזה, השקט שיוראי הלאו הביא איתו.
"ממתי אתה כזה יפה?" קאי לחש, מעביר את מבטו לאהובו, מסתכל עליו בערטלה יפהפיה שהחמיאה לפניו יותר מהאור.
שיערו האפור נראה שחור ונוצץ, כאם היה החושך מלא הכוכבים שהלילה טרח והכין. עיניו זהרו בגוון בהיר יותר מגוונן הרגיל, שפתיו נראו נפוחות ומפתות יותר מן הרגיל. הצעיר לא הצליח להתיק את מבטו מהבוגר שזהר. מסיבה מסויימת דווקא בחושך זהר.
"לא יודע," האפרפר מלמל במבט תמה. עיניו דרשו מהשחרחר להתקרב, כמעט עד הקצה.
"אתה יודע שאתה יפה?" הצעיר לחש, מרגיש את הרעד העובר בגופו. התחושה המוזרה הזו... הפחד המתערבב עם התשוקה והאינטימיות.
הוא הרגיש רעב, הוא ידע למה הוא רעב, הוא ידע מי יוכל להשביע אותו אבל... הוא פחד שבן זוגו אינו מוכן, במיוחד לא בתקופה הקשה בה הוא נמצא כשהכל חוזר אליו בקצת אחר קצת.
ידו של יוראי עלתה לפניו, מלטפת בעדינות. עורו החיוור כנגד עור פניו של השני. ליבו דופק מהר, כמשוגע.
"כי אתה יפהפיה." קאי בקושי הצליח להוציא את קולו, הוא בקושי שלט בגופו שהחל לרטוט.
"מאוד יפהפיה." הוא לא מצא היגיון במילותיו, אבל למזלו גופו תפס פיקוד. עולה מעל הבוגר, תופס בפניו ומנשק אותו.
מלקק את שפתיו ומעט מוצץ, ודוחף את לשונו לבפנים.
הוא שמע את בן זוגו נאנק תחתיו. ידו הימנית נכנסה תחת הגופייה הלבנה, ממששת את העור הקריר והמצומרר ששם. הוא שמע את הנשימות שלו מתגברות ואיתן נשימותיו של השני.
גופו התחתון מתחכח בשל יוראי, מימין לשמאל, באיטיות כששפתיהם זזות באותו הקצב.
ידיו המשיכו לרחף בעדינות על גופו של השני, שפתיו מתחילות לרדת לצווארו. מנשק ומוצץ, גורם לאפרפר לגנוח בשקט - שאיפת אוויר חדה כשגרונו מוציא איתה מעט קול.
זה היה מסחרר. ידו השמאלית ירדה מטה, מחזיקה בירכו של הבוגר, לוחצת ומוציאה גניחה נוספת מן הבוגר.
הוא הרגיש את שפתיו של האפרפר על אוזנו, מנשקות ומוצצות, לשונו עוברת על המעטפת החיצונית.
גניחה יוצאת מפיו ואז אנקה.
קאי ירד מטה, עוד יותר. מרים את גופייתו של אהובו ומנשק את בטנו, מלקק ומנשק.
ידו הימנית יורדת מטה בשביל למצוא אחיזה, ולוחצת על איברו של האפור, גורמת לגבו להתקמר ולגניחה מופתעת לצאת מפיו.
קאי איננו איבד את המומנטום, תופס בגבו המקומר של יוראי ויורד עוד עם נשיקותיו, משאיר פס דק של רוק עד לקו תחתוניו.
לוחץ פעם נוספת על איברו של האפרפר ומרגיש איך גופו מגיב לגניחותיו.
איברו עמד זקור, מוכן.
"אה~ פאק." הוא מלמל, מזיז את ידו מן איברו של הבוגר ובמקום מחזיר ומשפשף מפשעתו בשל בן זוגו.
אפור העיניים תפס בו, עיניו עצומות מתענוג ועל מצחו זיעה.
גופייתו מתוחה מעלה ומכנסיו מטה, כמעט מתחת לקו המותן. הוא נראה פרוע וכנוע, מושך באופן מבהיל.
הצעיר לא התאפק, מוריד את חולצתו ומצמיד את חזהו החם לשל בן זוגו, מרגיש את הרטט של גופו מתמזג עם הרטט של הבוגר. שפתיו חוזרות לצוואר, מוצצות בכוח, משאירות סימנים.
"אה~" הבוגר גנח, מעקל גבו ומאפשר לבן זוגו לענג אותו עוד קצת. נגיעות עדינות עם ידיו הקרירות על ביטנו החמימה.
השחרחר הרגיש חום יורד בבטנו, הוא ידע שהוא קרוב.
איברו העומד מוטח בשל יוראי, גורם לשניים לגניחה מאוחדת.
"עוד קצת," קאי מלמל, מכניס את ידו דרך מכנסיו של השני וממשש את איברו דרך הבד הדק של תחתוניו. אהובו כמעט צרח מתענוג. זה היה פראי, הגניחה הזאת הייתה פראית.
קאי הרגיש משהו לוחץ על איברו, יודע כי האפרפר עוזר לו.
"כן~" הוא גנח, מטיל ראשו לאחור וגומר.
מייד אחריו הבוגר.
לרגע ירוק העיניים עצם את עיניו, מחייך לעצמו ומהטעם המתוק בפיו.
הוא שומע את נשימותיו המהירות של יוראי הלאו, כל כך פראיות ולא סדירות.
ידו תופס בידו הקטנה של השני, ממשיך לשכב שם עם עיניו עצומות.
לפתע הוא הרגיש את התחושה הזאת, האש הזאת מפנים לה חיכה, הוא רצה לשאוג את המילים. לצרוח אותם כאם אין מחר, לספר לכל העולם ללא בושה - בגאווה.
"אני אוהב אותך," לחש, פוקח את עיניו ומסתכל אל תוך עיניים אפורות ונוצצות.
מעלה את מבטו אל טיפות הזיעה שעל מצחו ופתאום גם שם לב לשיערו הסתור בבלגן ולשפתיו האדומות.
לעזאזל. האפרפר נראה כה פראי, חסר מעצורים. עור אדום וצווארו שמסומן בכמה גוונים סגולים- אדמדמים. צלקתו שכמעט ואיננה נראת בערפלה של אמצע הלילה.
"גם אני-" נשימה חפוזה.
"אוהב אותך." הוא סיים, מחייך חיוך עייף.
גופייתו מורמת מעלה ופטמותיו זקורות, קאי הניח כי כך גם שלו.
ליבו פעם בכוח, מראהו של הבוגר היה מספיק עוד מהיום הראשון אבל אופיו... לעולם לא יהיה שווה לו.
"כדאי שאלך לשטוף את עצמי." השחרחר מלמל, מתרומם מן המיטה בקושי קל ומנשק את יוראי על שפתיו נשיקה קצרה.
הוא פשוט לא יכל לוותר על ההזדמנות.

קאי ניגב את שיערו, לא מרגיש צורך בחולצה כשנכנס לחדרו. צופה באחיו המכסה את הנער במיטתו.
"בפעם הבאה, תודיע לי כשהוא פה." ליי קרץ לו, מחייך את החיוך הזה של האח הגדול שיודע יותר ממה שהוא צריך - מר יודע כל.
"מה?" הצעיר העייף שאל, קצת המום מהעובדה שאחיו יודע על הדבר שהוא בעצמו עדיין לא עיכל.
"אל תשים חולצה," אחיו חייך, מתקדם אל עבר היציאה - ששם קאי עמד.
"זה יותר נעים לישון ללא." הוא טפח על כתפו, יוצא מן החדר וסוגר את הדלת.
אחיו אהב לגנוב את ההצגה ועל הדרך להציק לנער הקטן, להתערב ולהתנהג כאם הוא יודע הכל. הוא באמת יודע הכל.
לליי היה תמיד המשפט הזה 'כתגדל תבין'. קאי האמין לו סך הכל, הוא יבין דברים רק אחרי שיחווה אותם בעצמו ועל עצמו, ויהיו דברים שיוכל לחוות רק בגיל מבוגר. אולם ההתנשאות שלו תמיד הייתה גורם לריבים בין השניים במקום פתירת הדברים בדיבור וניסיון להבין ולקבל את דעת השני.
קאי זכר שאחיו אמר לו את המשפט הזה כשהחליט להתחתן עם ליליאן, באותו הזמן איננו אהב אותה אך לאחר שגילו על התינוק בבטנה, הוא היה הראשון לקחת אחריות ולהתנדב לגדל את התינוק.
הוא זכר שבשבילו היא הייתה סתם סטוץ אבל ברגע ששמע על התינוק הוא היה מוכן לוותר על הכל. לא בשבילה, אלא בשביל הילד.
כששאל למה, זה היה הרגע בו אחיו אמר לו 'כשתגדל תבין.' והוא באמת הבין.
לפעמים תהה, איך אחיו גדל להיות גבר - אדם כל כך טוב כשאביו הוא... מפלצת.
איך אחיו, היה מוכן לעזוב את כל חיו בשביל הילד שאינו נולד ואילו אביו, נטש שניים שכבר חיים ונושמים.
הוא תהה לגבי זה מכיוון... שהוא האמין כי הוא יהיה כמו אביו, אם ירצה בכך ואם לא הוא ימצא את עצמו ככזה.
כך האמין למרות שכשהיה עם יוראי הלאו, הוא יכל להאמין כי יש לו עתיד, עתיד משלו, לא אחד ששייך למישהו אחר.
צמרמורת עברה בגבו. מה חשב לעצמו כשיצא ללא חולצה וחיכה עומד, בוהה בנקודה לא ברורה באוויר.
הוא לא ידע אם רצה לצחוק או לבכות, אבל בחר באפשרות השלישית - ללכת להתכרבל במיטתו כשאהוב ליבו בצידה השני.
ללא חולצה, הוא נכנס למיטה. תופס בשמיכה ומחליק לתוכה. אוחז באגנו של הבוגר, מחבק אותו.
"אם רק היית יודע," מלמל בשקט, מחייך אל עבר פניו היפהפיות של אהובו הישן. הוא כל כך רצה ללטף את פניו, אך חשש כי יתעורר.
איננו רצה בכך. מגיע ליוראי שינת מלכים, כזו שתעלים את כל שידיו מהארון.
"כמה אני אוהב אותך." הוא הרגיש קצת נדוש ואם היה אמיתי עם עצמו, הוא לא באמת ידע עד כמה האהבה הזאת גדולה אל מול אחרים אבל בשבילו... היא הייתה עצומה.
הוא אהב אותו יותר משאהב אדם אי פעם - כמובן שהדברים אינם כוללים משפחה.
הוא היה מוכן לתת לו הכל, לעשות בשבילו הכל.
אם יכל, היה לוקח ממנו כל חוויה רעה ומעמיס אותה על עצמו.
הוא לא יכל להגדיר את הצורה בה הרגיש בזמן שאהובו לידו, מסתכל עליו. נושק לו, מדבר איתו.
רק להסתכל על האפרפר עכשיו, ישן, רגוע, עיניו עצומות ופיו קפוץ מעט - חימם את ליבו.
למען האמת הבוגר נראה מעט לחוץ, בכוננות, ידיו קפוצות וצווארו מתוח.
צלקתו בהקה בזכות אור החמה העולה.
קאי אחז בו חזק יותר, מצמיד את חלקו העליון והערום אל יוראי הלאו, מניח את ראשו האפרפר תחת סנטרו.
הוא הסניף את ריחו, זה היה הריח של יוראי הלאו, רק שלו. ריח שלא ניתן לתאר אבל אם היה חייב הוא ככל הנראה היה מתאר אותו כשילוב של זיעה, תפוחים ירוקים, ומן ריח נוסף, שילוב לא ברור של כמה ריחות מעניינים.
קאי נשק לראשו, ממלמל לאוזנו כמה מילות אהבה ונרדם.
כנראה שגם מחר בית הספר לא יפגוש בהם.
עוד חיסור... אבל הוא שווה את זה. יוראי שווה את כל זה.