טמב"א (Boy×Boy)

טמב"א: פרק 14

קאי דפק על דלת השירותים, פעם אחת, פעמיים אבל אף קול לא נשמע. הוא ראה בוודאות את רגליו של הבוגר, הן היו מקופלות על הרצפה.
התנוחה הייתה מוכרת לשחרחר מהימים בהם הקיא כשהיה חולה.
"יוראי, אני מצטער," ירוק העיניים מלמל, ממשיך לדפוק על הדלת.
"תפתח לי." ביקש, ממשיך להכות בדלת עם ידיו, מנסה לפתוח אותה בעצמו.
הוא כעס על עצמו, בגלל עייפותו והתאהבותו הוא פגע באדם היחיד שלא רצה לפגוע.
הוא לא ידע מה הסיבה שהאפרפר נכנס להתקף מהמילים שאמר או איך הדבר קשור לאוכל, אך כרגע, הדבר היחיד שרצה היה לוודא שהבוגר בסדר.
"יוראי, בבקשה." השחרחר התחנן, לרגע מניח את ידיו לצידי גופו, נותן לשקט להיות.
הוא שמע קול עדין, השתנקות שכזאת ואחריה משיכה באף ואז יבוב חלש.
יוראי הלאו בכה, הוא בכה בשקט, מבלי שאף אחד ידע.
כמעט אף אחד.
קאי השחיל את ידו דרך החריץ מתחת לדלת השירותים.
"לפחות תחזיק לי ביד." הצעיר ניסה לעשות את כל שביכולותו, הוא באמת הצטער על ההתפרצות הבלתי קשורה שלו.
למרות שכולה הייתה סביב רגשות שלא ידע להביע.
השחרחר חיכה והזמן שחיכה היה שווה כי בתוך דקה הוא הרגיש את ידו הרועדת של הבוגר בתוך שלו.
היד הקטנה רעדה לגמרי, זה היה רעד של אדם בהתקף, זה לא היה פחד מזיכרון אלא פחד מהדבר עצמו, כאם חווה אותו פעם נוספת.
"תפתח לי את הדלת." ירוק העיניים ביקש, קולו שקט, כמעט חרישי, כשל יוראי הלאו.
הוא המשיך לאחוז בידו של הבוגר, מחכה בסבלנות עד שישמע את הקליק הקטן של המנעול שנפתח.
לקליק לקח יותר מדקה להגיע, בזמן הזה ליבו של הצעיר החל להתכווץ. כל משיכה באף ששמע גרמה לו להבין מה אמר, המילים חוזרות אליו לאט לאט ולפתע הוא מבין שהאדם שצעק שם, לא היה הוא, הוא לא זיהה אותו.
הוא פחד מאותו האדם, זה היה מישהו עייף ועצבני, קנאי מאוד, חסר אכפתיות או הבנה.
איך הוא יכל להגיע לקצה ומה גרם לו לכך?
ההנחה היא שכל המשתנים ביחד הביאו אותו למצב הזה אבל זה לא תירוץ.
הוא אשם.
הקליק נשמע וידיהם של השניים נפרדו, קאי מיהר להעמד על רגליו ולפתוח את דלת השירותים.
הוא ראה את יוראי הלאו, חסר חולצה, מניח את ידו השמאלית על צלקתו ובוכה. עיניו סגורות בחוזקה ושיניו נושכות את שפתיו בחוזקה.
זה לחלוטין היה התקף.
הצעיר מיהר לתפוס באפרפר, הוא חיבק אותו, מחזיק בו כמו שמחזיקים בילד קטן.
הוא הרגיש על גופו עד כמה שהבוגר רעד, רעידות כל כך חזקות ומהירות.
מה שזה לא יהיה, זה היה מאוד טראומתי בשביל יוראי הלאו ומשום מה הסיטואציה במסעדה הזכירה לו את זה באופן מאוד חד.
"הכל יהיה בסדר." קאי מלמל. מלטף את שיערו של הבוגר לאחור, פעם אחר בפעם.
ראשו נמצא בשקע צווארו של יוראי, מרגיש את נשימותיו המהירות.
"אתה נמצא בבית הקפה, בתוך השירותים, איתי, קאי אליב." הצעיר הזכיר לבוגר ממנו את המציאות בה נמצא, הוא הזכיר לו שאינו נמצא בתוך הטראומה שלו אלא ליד חבר שלו, הנשמה האחרונה שלו.
לא שידע האם התואר הזה עדיין מגיע לו.
השחרחר המשיך לחבק את השני, לא בחוזקה, חיבוק תומך שכזה.
כאם הוא אומר לו להתלות עליו, הוא החבל שלו.
"קאי." זאת הייתה לחישה מהוססת, היא יצאה לתוך אוזנו של הצעיר. אחריה הוא הרגיש את ידיו של הבוגר מחזיקות בו, נתלות בו בשביל לחזור מהסיוט אל המציאות.
לפתע הצעיר נהיה מודע לעובדה שאחז ביוראי הלאו כשגופו העליון עירום לחלוטין, ועורו נעים וחמים.
הוא התקשה שלא למצוא את הדבר כמאוד מפתה אבל זה לא היה הזמן, הוא ידע את זה טוב כך שדחק את מחשבותיו הצידה.
ממשיך לאחוז באדם החצי עירום שלצידו.
וכך עברו להן עוד שלוש דקות עד שדלת השירותים נפתחה בחוזקה וג'יין הופיעה דרכה, מתנשף מעט.
"ג'יין כאן." השחרחר לחש לבוגר ממנו, עדיין אינו משחרר את החיבוק.
השומר הזדקף למראה של השניים, הוא בבירור יכל לראות שהנשמר שלו עבר התקף אך גם יכל לראות כי חברו עזר לו לעבור את ההתקף.
"אתה רוצה שהוא יקח אותך הביתה?" קאי דיבר בעדינות, נזהר במילותיו משום שכרגע האפרפר היה במקום רגיש.
"לא." יוראי הלאו לחש חרישית לתוך עורפו של הצעיר, מחזק מעט את חיבוקו.
קאי יכל להבין את הפחד שחש, הפחד שיעזב אותו עם ציפייה שיחזור.
"אז איך תגיע הביתה?" ירוק העיניים ניסה להכניס בו קצת היגיון, הרי אינם יכלו להישאר בשירותים לנצח.
היה שקט כמה שניות, שקט בו ג'יין עמד ובחן את המתרחש מהצד, ובו יוראי הלאו וקאי המשיכו להתחבק.
"אתה תוכל להישאר אצלי?" השאלה הגיעה, והצעיר לא ציפה לה כלל.
הוא לא ידע מה לענות, האם יוכל להישאר אצלו?
מצמוץ ראשון, אבל אחריו אין שני. קאי עצם את עיניו ונשם עמוק, מאמץ את ידיו, שריריו בולטים אך אינו מפעיל שום כוח על האדם שבניהם.
הוא רצה להגיד לא, הוא רצה להיות אנוכי ולהתחשב רק ברגשותיו, לברוח. הוא באמת רצה להיות חזק אבל כשנשימה נוספת נשמעה באוזניו, והיא רועדת... הוא מרגיש החוזק שדמיין מתמוסס.
"כן."
"תודה." השחרחר הרגיש את גופו המתוח מתחיל להרגע, נשימותיו יוצאות. יכול להיות שזה פשוט הלחץ שהשתחרר ויכול להיות שזאת היד הקטנה שהונחה על שריריי ידו.
"בבקשה."