טמב"א (Boy×Boy)

טמב"א: פרק 18

הצעיר דפק בדלת, מחכה שייפתחו לו.
הוא הצליח להבין שעמרי וטאריס כבר הגיעו ואילו השאר עוד בדרך.
נייס פתח את הדלת כשבלוריתו הבלונדינית מעוצבת באופן מרגיז על מצחו. הלולאה הזאת דרשה בלגון.
"קאי! מה קורה?" נייס חיבק את חברו ונתן לו להכנס.
"חיים, אתה יודע," הצעיר החזיר, טופח על גבו של חברו.
"לפי שיעור ספרות, מתים." טאריס אמר והרביעייה פצחה בצחוק.
זה לא שהבדיחה הייתה מצחיקה כל כך אלא שהם היו חייבים לצחוק קצת, לשחרר קיטור ולחץ.
"היי." זאיין הופיע פתאום בפתח הדלת. קאי אפילו לא שם לב לעובדה שהגיע כמעט איתו מה שאומר שהיו אמורים להיפגש בדרך.
"זאיין, הגעת!" טאריס קפץ על חברו שנחנק למוות על ידי הגוש הג'ינג'י המשוגע.
"כן," הוא צחקק.
"אגב למה יוראי בחוץ עם עוד איזה בולדוזר?" קאי קפץ למשמע שם אהובו.
הוא ניחש כי קאי נמצא באותם הרגעים עם ג'יין. כנראה שהם מדברים על מצב 'התקף' ומה על הבוגר לעשות במצב כזה.
"לא יודע, כנראה עניין פרטי." נייס דחה את העניין בקלילות, כאם אין לו חשיבות כלל
אבל עמרי וקאי הכירו את הבלונדיני וידעו כי הוא אף פעם אינו דוחה מידע. במיוחד אם הוא יכול לספק את המידע הזה.
כנראה שהוא יודע מה הולך שם ולא חושב שלחבריו יש הזכות לדעת.
"אני מניח." טאריס מלמל בשקט.
"מי רוצה לעזור לי להכין פופקורן?" טאריס התנדב מיד וזאיין נגרר אחריו כמו חבר טוב.
עמרי וקאי נשארו לבד, בדיוק כשיוראי הלאו נכנס דרך פתח הדלת שנשאר פתוח עוד מכניסתו של השחרחר.
"ערב טוב." הבוגר בירך, צועד לתוך הכניסה.
הצעיר שם לב לעובדה שהאפרפר לבש מכנס גדול ורופף בצבע שחור, סוודר גולף בגוון שמנת ובידו מטרייה וטלפון.
הוא נראה טוב מבדרך כלל.
"אני אשאיר אתכם לבד." עמרי, שידע את סודותיו הכמוסים של קאי ברח. משאיר אותו להתמודד לבד עם הסוד הגדול ביותר שלו.
"ערב טוב," השחרחר החזיר בחוסר ברירה. איזו מבוכה.
"אתה רוצה לדבר?" הצעיר שאל.

שניהם התיישבו על המדרגה העליונה. מוצאים לעצמם פרטיות במקום המסתור הזה.
קאי לא יכל להפסיק לבחון את פניו של האפרפר. עיניו היו יפהפיות, אפורות בוהקות שכאלו, יכולות לתת אשליה של כסף.
שפתיו היו אדומות מן הקור שבחוץ ומעט נפוחות כך ששיער כי הבוגר היה בלחץ.
לחייו החיוורות סמוקות מעט, גוונן הלבן והעדין מעורבב עם אפרסק.
הצעיר הרגיש כי הוא לא עומד בזה יותר. הם כבר התנשקו בעבר, עוד נשיקה לא תעשה כלום.
קאי הניח בעדינות את ידו על גבו העליון של יוראי הלאו, גורם לפניו של הבוגר להסתובב אליו.
הוא תקף בשנייה. מצמיד את פניו לאלו של יוראי, כמעט ומנשק אבל נעצר שנייה לפני שהשפתיים שלו נוגעות באלו של יוראי.
הוא בחן את עיניו של האפרפר, מוודא שאיננו הגזים או הפחיד אותו.
עיניו האפורות היו פתוחות, מסתכלות לתוך השכבות הירוקות שבעיניו של קאי. כשקאי ניסה זה היה בלתי אפשרי, באפור היו כל כך הרבה שכבות, וכל אחת יותר מוגנת מהשנייה.
הבוגר חיבר את השפתיים, נשען מעט לאחור כשקאי יוצא מן ההלם הרגעי ותופס את הפיקוד.
למרות היותו צעיר מיוראי הלאו הוא כמעט והיה בטוח כי יש לו ניסיון רב ממנו.
באופן איטי קאי הצמיד את האפרפר אל הקיר שממול המעקה, מנשק את שפתיו של אהובו בעדינות, מנסה להישאר בקצב של יוראי.
נשיקה ללא לשון וללא מגע מיני מוגזם.
ידו הימנית אוחזת בגבו של יוראי כשידו השמאלית מחזיקה בלחיו הימנית.
בשונה ממנו הבוגר פשוט אחז בו, ידיו נכנסות בין ידיו של קאי, מחבקות את גבו.
ידו הימנית של קאי החלה לנוע מעלה ומטה על גב הבוגר, נעה בעדינות, כמעט מרפרפת על גבו.
הצעיר התקרב עוד יותר, גורם למפשעותיהם להתקרב גם כן. לפתע בגדיו הרגישו לו צמודים וחמים יתר על המידה.
השניים התנתקו מן הנשיקה, מביטים אחד בשני בשקט.
עדיין באותה התנוחה, בחיבוק צמוד.
"אני חושב," הבוגר לחש, מתקרב אליו עוד יותר.
"שאני אוהב אותך." הוא כמעט ולא נשמע, קולו היה כל כך שקט וכל כך לא יציב.
השחרחר הרגיש את הצורך להתוודות גם אבל הוא לא יכל, הוא לא יכל לתת ליוראי הלאו הכל. עדיין לא.
"זה מפחיד אותי." האפרפר הסתכל לתוך עיניו של קאי, לא מרפה לרגע מן החיבוק והאמת שקאי גם איננו רצה שירפה.
"אל תפחד, זה בסדר לאהוב." הצעיר די בטוח שאמר זאת יותר בשביל עצמו, אך נראה שגם לאהובו זה עזר.
"אני מניח." האפרפר בא להעמד כשירוק העיניים משך אותו לנשיקה נוספת, אחת קטנה יותר אבל אחת שהיה זקוק לה.
"יהיה לנו עוד זמן בהמשך." יוראי הלאו גיחך. זאת הייתה הפעם הראשונה שגיחך בכל מהלך היכרותם והיכרותם נמשכת כבר כמה חודשים.
"אני יודע." קאי נעמד, עוזר גם ליוראי הלאו כששניהם יורדים במדרגות.
עכשיו הגיע הזמן לסרט. הם יראו אותו ביחד. האפרפר יניח את ראשו על רגליו של קאי ואילו קאי ישחק עם שיערו האפרפר של יוראי, הם יתחלקו בפופקורן.
ולבסוף ישנו יחדיו.
הם כבר ישנו יחדיו כך שזאת לא אמורה להיות בעיה.