Spring day

פרק עשירי - נשיקה

״פה אצטרך לעזוב אותך.״ אמר פתאום ג׳ין. ישר הבנתי למה התכוון. ישר הבנתי מי זה האיש עם המטריה והמעיל. הסתכלתי על ג׳ין והנהנתי. הוא ירד במורד ההר ונעלם. התחלתי ללכת לעבר האיש באיטיות. נעמדתי לידו והסתכלתי על הנוף. העיר הייתה כל כך יפה, מלאה אורות כמו כוכבי השמיים בלילה חשוך במיוחד. הוא הזיז את ידו עם המטריה כך שהשלג לא יפול עלי. לקחתי נשימה עמוקה. היה לי קשה לעמוד לידו לאחר כל מה שקרה.
״את נראת מאוד יפה היום.״ אמר טאהיונג בשקט והסתכל עלי.
״תודה, גם אתה.״ אמרתי והסתכלתי עליו גם.
הסתכלנו זה על זה. ככל שהרגעים עברו, הדמעות רצו לרדת יותר יותר. לא נתתי להן, לא רציתי להרוס את הרגע.
״אני מצטערת.״ הוא אמר.
המשכתי להסתכל עליו בשקט.
״אני מצטער שלא מצאתי זמן להגיד לך את זה מוקדם יותר.״ הוסיף.
״להגיד מה?״ שאלתי.
״להגיד לך שאני אוהבת אותך.״ אמר בקולו הנמוך והמרגיע.
ליבי החל לפעום במהירות ברגע ששמעתי את מילותיו. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. פשוט הסתכלי עליו. הוא סגר את המטריה וזרק אותה לצד. התקרב אלי, חיבק את מותני ונישק אותי. באותו הרגע, עצמתי את עיני. זה הרגיש כל כך טוב. עטפתי את ידי סביב צווארו וקירבתי את עצמי אליו. הדמעות, שרצו לצאת כבר מאז שנעמדתי לידו, החלו לזלוג בעצמן. היו לי כל כך הרבה פרפרים בבטן. אלה היו הרגעים הכי מדהימים בחיי. לאחר כמה רגעים בלתי נשכחים, התרחק והסתכל עלי. הוא ניגב את דמעותי בעדינות. ידו היתה גדולה וחמה. הסתכלתי עליו במבט מאושר. הוא אחז עם יד אחת בראשי ואת היד השניה שם על גבי וחיבק אותי. הוא הניח את ראשי על חזהו. עטפי את ידי סביב גבו. הרגשתי את נשימתו ואת דופק ליבו. הוא היה כל כל רגוע ושלב. נשארנו מחובקים ככה במשך זמן מה, שנינו עמדנו ובהינו בנוף של העיר הנוצצת.
״התגעגעתי.״ הוא אמר.
״גם אני.״ עניתי.
כשניפרדנו מהחיבוק, הוא תפס את פני עם שני ידיו וחייך אלי. החזרתי לו חיוך. ואז קלט שאין לי מעיל בכלל. הוא מיהר להוריד את שלו, שם אותו עלי וסגר אותו. המעיל היה מאוד גדול עלי, אך גם מאוד חם, והוא נשאר עם החליפה שלו. הודתי לו. לאחר שעמדנו מחובקים יחדיו במשך כמה דקות, הוא הציע שנחזור למסיבה.
הנהנתי וחייכתי חיוך רחב. התחלנו ללכת לכיוון הבית. נכנסנו בשער הקטן ובאמצע, שהלכנו בכביש, הוא תפס את ידי ואחז בה. הסתכלתי עליו במבט מבולבל. הוא לא מפחד שאנשים יראו אותנו? מה יחשבו אז?
״לא אכפת לי, שיחשבו מה שהם רוצים.״ ענה מבלי להסתכל עלי.
חייכתי חיוך קטן, חיוך הקלה והרכנתי את ראשי. נכנסו ואנשים הסתכלו עלינו בבלבול. הסתכלי על ג׳ון שעמד באמצע החדר ודיבר עם כמה אנשים. הוא הסתכל עלי בהתחלה במבט מופתע אך אחר כך חייך חיוך גדול עם גומות. כשהסתכלתי למעלה על טי, ראיתי שהוא מסתכל על ג׳ימין. ג׳ימין היה נראה קצת מודאג, אך עדיין שמח. אליס, שעמדה ממש לידו והחזיקה את ידו, חייכה אלי חיוך רחב ומאושר ולחשה לי:״כל הכבוד!״ זה גרם לי לצחקק.
הלכנו ביחד כשידינו מחזיקות זו בזו לשולחן עם האוכל. נאמי הגיע אלינו בריצה:״אני כל כך שמחה בשבילך!״ אמרה בהתלהבות.
קוקי ניגש אלינו ממש מאחורי נאמי בחיוך רחב:״ומתי
החתונה?״ שאל. נאמי נבהלה, הסתובבה במהירות והתנגשה בו. היא צעדה כמה צעדים אחורה וביקשה סליחה, ומבלי לשים לב, רגליה נתקעו במשהו והיא נפלה אחורה. קוקי צחק ומיהר לעזור לה לקום. כשקמה, צחקה גם היא בצחוק מביך. ראיתי את כל הבנים מתקרבים אלינו.
״מזל טוב.״ אמר טאהיונג בחיוך, ניגש לג׳ימין ונתן לו חיבוק. לאחר שהתחבקו, ג׳ימין תפס את כתפיו של טאהיונג והסתכל לו בעיניים.
״אני מצטער.״ אמר לו כמעט בלחישה:״מצטער שלא האמנתי בך.״ הוסיף.
״זה בסדר.״ אמר טי. למרות שלא הבנתי למה התכוון, לא התייחסתי לזה יותר מידי.
דיברנו זה עם זה עוד קצת ואז כולם התפזרו. אני וטי נשארנו לבד והסתובבנו יחדיו במסיבה. סוף סוף, אחרי כל כך הרבה זמן, יכולתי להרגיש שמחה ושלמה עם עצמי. ניגשנו לכמה ידידים של טי מקבוצות קייפופ אחרות. כולם היו מאוד נחמדים. כשדיברנו איתם, הסתכלתי דרכם לאנשים שעמדו מאחוריהם. ולפתע.. לא יכולתי להאמין למראה עיני. ראי את ג׳יי עומד, לבוש חליפה אפורה. מסתכל עלי ומחייך.
״אני כבר חוזרת.״ אמרתי לטי מבלי להסתכל עליו. בגלל שהיה באמצע שיחה, לא ייחס לדברי הרבה עניין. ניגשתי לג׳יי בכעס:״מה אתה עושה כאן?!״
״הוו! דום! אתה מכירה את ידידי ג׳יי?״ שמעתי קול מוכר ושמח מהצד. הסתכלתי וראיתי את הובי מתקרב אלינו בשמחה. הוא ניגש לג׳יי מהצד ושם את ידו על כתפו.
״מה?״ אמרתי בשקט ובבהלה.
מה קורה כאן? אין מצב! חשבתי לעצמי בפחד.
״אני והוסיאוק חברים מאז חטיבת הביניים.״ אמר ג׳יי וחייך חיוך מרוצה.
״כן, היינו החברים הכי טובים וניסינו לשמור על קשר.״ הוסיף הובי. הסתכלתי על שניהם בפאניקה.
״מה קרה?״ שאל פתאום הובי בדאגה.
״אתה יכול לתת לנו דקה לדבר לבד?״ אמר ג׳יי.
״כן, בטח.״ אמר הובי ומיהר לעזוב.
ג׳יי הוציא את הטלפון שלו והראה לי אותו. הסתכלי וראיתי תמונה שלי ושל טאהיונג כשרק נכנסנו ביחד לבית והחזקנו ידיים.
״עכשיו אני יודע את הסוד הקטן והמלוכלך שלכם.״ אמר ג׳יי ושם את הטלפון חזרה לכיס.
הסתכלתי עליו במבט כועס. לפתע החלה לנגן מוזיקה שקטה. הוא תפס אותי והחל לרקוד איתי סלואו נגד רצוני.
״מה תעשה עם התמונות?!״ הרמתי את קולי.
״ששש, אל תעשי יותר מידי רעש.״ אמר בקול רגוע.
״שאלי אותך... מה תעשה, עם התמונות.״ חזרתי על דברי.
״אשתמש לטובתי, יש לי הרבה חברים בביג היט.״
ידעתי ישר למה הוא מתכוון. שתקתי לרגע.
״מה אתה רוצה שאעשה שלא תפרסם את התמונות?״ נשמתי בכבדות.
הוא הסתכל עלי במבט מרוצה ולאט לאט, חיוך ערמומי עלה על פניו:״לילה אחד.״ אמר.
הרכנתי את ראשי בפחד. לפתע הרגשתי מישהו תופס את ידי ומושך אותי, ברגע שהסתובבתי, ראיתי של טאהיונג. הוא סובב וקירב אותי אליו, שם את ידו על מותניי והחל לרקוד איתי. שמתי את ידי על כתפיו והסתכלתי עליו. הוא היה נראה מאוד מעוצבן. לאט לאט התרחקנו מג׳יי.
״מה הוא אמר לך?״ אמר בשקט והרכין את ראשו אלי ברכות.
״הוא אמר שהוא יפרסם את התמונות אם אני לא...״ נעצרתי. לא הייתי מסוגלת להגיד את זה.
״אם מה..?״ אמר טי במבט מרגיע. הורדתי את עיני לחזה שלו. לא יכולתי להסתכל לו בעיניים. ליבי דפק בחוזקה. בגלל הפחד והלחץ, עיני החלו לדמוע. אספתי את עצמי בידיים והרמתי את עיני. הסתכלנו זה על זה.
״אני מצטערת.״ לחשתי. נתתי לו פיקה קטנה על השפתיים. שחררתי את ידיו ממני והלכתי משם. ברגע שיצאתי, התחלתי לבכות בהסטריה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. התקדמתי במהירות אל עבר השער. לפתע שמעתי צלילי עקבים באים אלי בריצה, הסתובבתי בבהלה וראיתי את נאמי באה אלי במבט מבוהל. ביד אחת היתה לה מטריה וביד השניה- מעיל. ניסיתי להראות הכי בסדר שאפשר, אבל ידעתי שעיני היו אדומות.
״מה קרה?!״ שאלה בפאניקה ברגע שהגיע אלי והחלה לשים על את המעיל.
״הכל בסדר.״ עניתי. קולי היה נשמע צרוד ומוזר.
״את לא בסדר, אני רואה את זה במדויק, תפסיקי לשחק אותה ושפכי הכל!״ אמרה בכעס. היא שמה את המטריה מעל ראשי ששלג שעדיין ירד לא יפול עלי.
הסתכלתי עליה ומבטה היה רציני מתמיד. היא צודקת, נמאס לי להסתיר הכל מאנשים. כל פעם שהרגשתי לא טוב, נסיתי להסתיר את זה. כל הכאב פשוט התאסף בי. פרצתי בבכי. עברו כמה דקות, נאמי נתנה לי להוציא הכל ואז שאלה בקול רגוע:״דברי איתי, מה קרה?״
לא הייתי מסוגלת לדבר. גרוני כאב ועיני צרבו. לאחר כמה דקות נוספות, נרגעתי וסיפרתי לה את כל מה שקרה. כל הזמן שסיפרתי לה, הסתכלתי לרצפה, לא הייתי מסוגלת להרים את מבטי ולהסתכל לה לעיניים. ברגע ששמעה את כל הסיפור, חיבקה אותי חזק.
״בואי נחזור לקמפוס.״ אמרה בשקט. הזמנו מונית ונסענו חזרה. כשחזרנו, הסברתי לה שאני מוכנה לעשות זאת פעם אחת. בשביל טי. היא היתה מאוד נגד. היא אמרה שישנם דרכים אחרות, אך לאחר שהסברתי לה את המצב שנית, השתקקה. התחננתי ממנה שתבין ושלא תגיד דבר לאף אחד. ובמיוחד לא לטי.