Spring day

פרק תשיעי - מסיבה

לפתע שמעתי דפיקה בדלת.
״דום?! דום את שם?!״ שמעתי את קולה של אליס.
קמתי ופתחתי את הדלת.
״את הולכת איתי עכשיו לשופינג!״ היא אמרה.
״מה?״ הופתעתי.
היא תפסה את ידי והובילה לסלון. נעלנו נעליים ונסענו לקניון שהיה בקרבה.
כשהגענו, הסתכלתי עליו והוא היה ענק! היו בו יותר מ4 קומות ומלא חנויות. נכנסנו לכמה חנויות, ומדדנו בגדים. אליס אמרה שהיא רוצה לקנות לי את כל מה שאני יאהב. ניסיתי לשכנע אותה שלא צריך אבל היא עמדה על שלה וקנת לי כמה חולצות ומכנסיים. לאחר כשעה נכנסנו לחנות שמלות. הסתכלתי סביב החנות. מצאתי שמלה יפה ארוכה בצבע בורדו כהה. החלק העליון היה כמו גופיה עם כתפיות עבות, הצווארון היה בצורת ווי עמוק שהגיעה עד אמצע החזה. הוא היה עשוי ממשי ומעליו היה הרבה תחרה יפה. בחלק של הבטן היתה חגורה שחורה פשוטה עבה ומהחגורה נפלה שמלה ארוכה שהגיע עד הקרסול. היא הייתה עשויה משי רך ובצידה השמאלי היה פתח לא גדול מידי שיכלו לראות קצת את הרגל.
הלכתי למדוד את השמלה וכשיצאתי מהתא מדידה, אליס הסתכלה עלי עם פה פתוח.
״את כל כך יפה.״ אמרה בשקט ובאטיות. חייכתי חיוך מובך.
״אני קונה לך את זה, לא אכפת לי!״ התלהבה אליס.
הסתכלתי על המחיר ופני החשיכו. 300 דולר לשמלה?! חשבתי.
״לא אכפת לי כמה היא עולה! לכי תחליפי את הבגדים ותני לי אותה.״ אמרה אליס כשדחפה אותי חזרה לתא המדידה.
כשיצאתי מהתא והחזקתי את השמלה ביד פניתי לאליס:״היא עולה יותר מידי, אני באמת לא צריכה אותה.״ ניסיתי לשכנע אותה.
״את צריכה להראות כמו דוגמנית היום, זה בהחלט לא מעניין אותי.״ התעקשה אליס וחטפה את השמלה מידי. לאחר שיצאנו מהחנות מיד הודתי לה. החלטתי להתקשר לנאמי לשאול מה שלומה, לא שמעתי ממנה מאז אתמול בערב ודאגתי. התקשרתי והיא אמרה שאחרי הקפה, היא החליטה לחזור לישון בחדר בקמפוס.
״את באה היום למסיבה?״ שאלתי את נאמי. אליס הסתכלה עלי במבט מבוהל ולחשה:״מה את עושה?״
הרחקתי את הטלפון מהאוזן ולחשתי:״היא יודעת על הכל זה בסדר.״ קרצתי לה קריצה קטנה והיא הנהנה בהבנה.
״אהיה שם, רק תשלחי לי את הכתובת.״ אמרה נאמי.
הסברתי לה שזאת תהיה מסיבה מפוארת לכן שתדאג לבוא כראוי. לאחר שניתקתי, שלחתי לה מיד את הכתובת.
״את רוצה ליסוע אלי שנתארגן למסיבה ביחד?״ שאלה אליס.
״כן, בכיף!״ אמרתי.
נסענו לביתה, הנסיעה היתה בערך 20 דקות. כשהגענו, ראיתי שיש לה ווילה קטנה. כשנכנסנו פנימה, הבית היה מעוצב מאוד יפה. היתה לה אסתטיקה קרם/בז׳. עם רהיטים בסגנון מודרני יותר עם מלא צמחיה בכל מקום. קודם הלכנו למטבח והכנו לעצמינו אוכל. כשישבנו לאכול, היא סיפרה קצת על עצמה. היא סיפרה שהיא ממוצא איטלקי. ושלפני שהגיע לכאן, היא עבדה קשה במשך שנה באיטליה כדי לחסוך מספיק כסף ולהגיע לכאן ללימודים. אבל כשהגיע לפה, היה לה מאוד קשה. לבסוף היא הפסיקה עם הלימודים בגלל המצב. היו לילות שישנה בחוץ ברחובות וכך גם פגשה את ג׳ימין. הוא ניגש אליה לילה אחד שישנה על ספסל בפארק ועזר לה. הם החלו להכיר זה את זה ולבסוף התאהבו. היא סיפרה שהיו הרבה פעמים שהוא הציע לה את עזרתו בנושא הכסף אך היא סירבה לו כל פעם. היא עבדה קשה בקוריאה במשך שנה נוספת וגרה בביתם. ולבסוף, קנתה את הבית הזה. ולאחר מכן חסכה מספיק כדי להתחיל את לימודיה מחדש. וכך חיה מאז. כששמעתי על זה, הבנתי כמה היא עברה בחייה. ועכשיו, עם כל השנאה כלפיה מאנשים שלא מכירים אותה בכלל. לא יכולתי לדמיין כיצד היא מתמודדת עם כל זה.
דיברנו במשך שעה נוספת ואז עלינו לחדרה. היא אמרה שהיא רוצה לאפר אותי. כשעשת את האיפור, היא שמה בעיקר צללית, ומסקרה כדי להבליט את עיני.
״לכי שימי את השמלה!״ אמרה בהתלהבות.
שמתי את השמלה ביחד עם העקבים שאליס נתנה לי שהיו בצבע שחור לקה רגילות. כשיצאתי, אליס כיסתה את פיה בהלם.
״ואו.״ לחשה. הסתכלתי על עצמי במראה ועשיתי סיבוב והשמלה התעופפה באוויר. זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שבאמת הרגשתי יפה. אליס באה מאחורי ושחררה את שערי שהיה בקוקו. בגלל שתמיד היה אסוף, לא שמתי לב איך הוא ארך. הוא הגיע לי עד אמצע הבטן. היא סירקה לי שביל באמצע, ואז סירקה את כל שאר השיער לקדימה ואז לשני הצדדים. לאחר שסיימה לארגן אותי, היא החלה להתארגן בעצמה. היא לבשה שמלה בצבע שמנת דומה לשלי אבל עם ווי פחות עמוק והתחרה היתה בחלק התחתון ולא העליון. החצאית עצמה הגיע עד אמצע הברך. היא לבשה נעלי עקב לבנות וסידרה את שערה הארוך והשחור בגולגול שקר. היא הייתה נראת כמו נסיכה מסרט. עיניה בצבע הכחול כהה בלטו לאחר שהזיזה את שערה מפניה. היא עשת סיבוב עם השמאל והייתה נראת כמו מלאך שהגיע מהשמיים.
כשסיימנו להתארגן, אליס אמרה שכולם כבר שם ושאנחנו רוב הסיכויים נדפוק איחור אופנתי. היא חייכה חיוך ערמומי וקרצה לי.
נכנסנו למכונית ונסענו לבית. כשהגענו לשער, הוא נפתח. ראינו הרבה מכוניות בכיכר. חנינו במקום פנוי והלכנו לעבר הכניסה. אני הלכתי ראשונה ואליס היתה מאחורי.
פתחתי את הדלת וממש כמו בסרטים כולם השתוקקו והסתכלו עלי. המוזיקה עדיין לא ניגנה לכן היה שקט. כולם היו נראים מאוד יפים בשמלות ובחליפות. כולם הסתכלו עלי בהלם. עברתי כמה מבטים וראיתי המון אנשים שאני לא מכירה. בשלב כלשהו, זיהיתי את כל הבנים. לבסוף, ראיתי גם את טי. הוא הסתכל עלי כעל מלאך ומבטו היה רך ומחמם. הוא לבש חליפה שחורה עם עניבה בצבע בורדו. חייכתי כי התלבשנו דומה. ולהפתעתי הוא החזיר לי חיוך קטן ואז מיד השפיל את מבטו. נאמג׳ון בא אלי והציג אותי בפני הקהל. זה היה קצת מפדח.
״זאת דומיניק, היא ידידה שלי, הכרנו לא ממזמן.״ אמר.
״שלום.״ אמרתי לכולם בכבוד וקדתי. כולם חייכו אלי וקדו גם ולאחר מכן המשיכו לדבר זה עם זה.
ג׳ון הסתובב אלי וחייך חיוך עם גומות:״את נראת מדהים.״
״תודה רבה.״ אמרתי בשקט.
אליס באה מאחורי ושאלה את נאמג׳ון:״איפה צ׳ימי?״
״שם מאחורי.״ אמר והצביעה מאחורי גבו. ״תודה!״ אמרה אליס והלכה מהמקום.
״צ׳ימי?״ שאלתי את ג׳ון.
״שם כינוי נוסף לג׳ימין.״ הסביר.
פתאום ניגש אלינו גבר בגובה בינוני, שערו היה בלונדיני מסורק אחורה.
״אז את דום! שלום, נעים להכיר, אני ג׳קסון.״ אמר והושיט את ידו וחייך חיוך קטן.
״נעים להכיר.״ אמרתי במבוכה.
״רגע.. הדום הזאתי, זאת... הדום הזאתי.. נכון?״ שאל את ג׳ון.
ג׳ון הסתכל עליו במבט מבוהל כסימן שלא ידבר על זה פה.
״מה זאת אומרת ה״הדום הזאתי״?״ שאלתי בגיחוך.
שלושתינו החלפנו מבטים ולאחר כמה שניות הבנתי שג׳ון סיפר לו הכל.
״הוא יודע על זה?״ התעצבנתי.
״בטח שאני יודע, אני חבר טוב שלו.״ צחק ג׳קסון. ג׳ון הסתכל עליו במבט שהסביר לו שהמצב לא מצחיק בכלל.
פניו של ג׳קסון הפכו משמח לרציני ברגע.
״מי עוד יודע?״ שאלתי ברצינות. שניהם השתתקו.
״בערך כולם פה.״ אמר ג׳קסון בלחש.
לקחתי נשימה עמוקה. באותו הרגע, רציתי להרוג את ג׳ון. מה נראה לו שהוא מספר לכולם?!
״אני מצטער. הקטע הוא, שאם מספרים משהו לחבר אחד, זה עניין של יום עד שזה יתפרסם אצל כל המפורסמים. ככה זה תמיד היה וככה זה תמיד יהיה.״ אמר ג׳ון.
״לך מותר לספר ולי לא?״ התבאסתי.
״לא יקרה כלום. כולם פה מפורסמים וכולם פה יודעים מה ההשלכות של זה. ממה שאת כן צריכה להזהר זה מהחברות שעומדות מאחורינו ומהמעריצים. כי שניהם יכולים להגיע למצבים קיצוניים.״ הסביר ג׳ון. הייתי כלכך מבואסת באותו הרגע אז פשוט הלכתי משם. והלכתי לשולחן המשקאות. פשוט עמדתי שם ושילבתי את ידיי. הייתי כל כך מעוצבנת. ראיתי את נאמי בצד השני של החדר מתקרבת אלי. היא לבשה שמלה ורודה ביבי עם נעליים לבנות. היא הייתה נראת כל כל יפה.
״היי!״ אמרה בהתלהבות וחיבקה אותי.
״היי.״ אמרתי בקול מבואס.
״את נראת מדהים! כשנכנסת לבית, אני הייתי בהלם! לא זיהיתי אותך בהתחלה, את מהממת!״ היא לא הפסיקה להתלהב.
התעודדתי:״תודה! גם את!״ חייכתי אליה.
״ראיתי פה כל כך הרבה מפורסמים! זה מטורף! כולם פה, אני בגן עדן.״ היא לחשה בהתלהבות.
צחקתי בקול כי היתה נראת כל כל חמודה.
״מה קרה לפני זה, למה היית עצובה?״ שאלה פתאום. שתקתי.
״סתם, ג׳ון קצת עיצבן אותי.״ אמרתי והרכנתי את ראשי.
״הי, הי.״ היא אמרה והרימה את ראשי:״אני לא יודעת מה קרה, אבל אני פה איתך.״ היא לחצה את לחיי. חייכתי כי פניה היו נראות מצחיק.
״אני רוצה להשאר קצת לבד.״ אמרתי לה.
״בסדר, אם את צריכה אותי אני פה.״ חייכה נאמי. הנהנתי בהבנה. דקה לאחר שנאמי עזבה, ג׳ין ניגש אלי:״את נראת מאוד יפה.״ אמר וחייך חיוך חמוד. חייכתי גם והסתכלתי מטה לשמלה שלי:״תודה״ אמרתי.
הוא קיפל את ידו כסימן שאלך איתו. השחלתי את ידי בידו ויצאנו מהבית. הלכנו בכביש באיטיות לעבר השער.
״איך את?״ שאל.
משכתי בכתפי והרגשתי את הדמעות מאיימות לרדת. ״בסדר״ נאנחתי:״אתה?״
״קצת עייף, אבל זה יעבור.״ צחק. הצחוק שלו היה מאוד מצחיק. וזה בהחלט גרם לי לחייך. יצאנו מהשער הקטן בצד והתחלנו ללכת לכיוון הפארק. לא ידעתי מדוע יצאנו. אבל לא היה לי אכפת, אני גם ככה לא מכירה אף אחד במסיבה, חוץ מהבנים שהיו עסוקים בדברים משלהם. זה הרגיש נחמד לצאת להתאוור קצת, למרות שהיה קפוא. כשהגענו לפארק, נכנסנו בשער הכניסה הקטן. והלכנו בשביל עד ללמעלה. כשהיינו באמצע, החל לרדת שלג. הוא היה כזה נקי, קליל ולבן. הפעם האחרונה שראיתי שלג היה כשהייתי בת 7. זה כל כל שימח אותי. נעצרנו לרגע בשביל להסתכל עליו נופל. האור מהמנורות נפל עלינו ועזר לי לראות את השלג טוב יותר. לאחר כמה רגעים, המשכנו ללכת. כשהגענו ללמעלה, ראיתי מישהו עומד שם. היתה לו מטריה ביד והוא לבש מעיל שחור ארוך.