התעוררתי מוקדם בבוקר. לא זכרתי איך נרדמתי בכלל. הייתי עדיין מאוד עייפה אבל התארגנתי ויצאתי. נאמי לא הייתה בחדר. אולי היא עובדת משמרת בוקר בקפה? חשבתי לעצמי. הלכתי לשם ונכנסתי לקפה, נאמי הייתה של בדיוק כמו שחשבתי. התישבתי באחד השולחנות הריקים ליד החלון ונאמי ניגשה אלי בחיוך ושאלה מה ארצה לשתות. ביקשתי ממנה קפה. בזמן שהכינה לי אותו, אני פתחתי את הסיפרי לימוד שלי בקוריאנית והתחלתי לחזור קצת על החומר. נאמי הביאה לי את הקפה עם קוראסון קטן. הודתי לה והמשכתי ללמוד. לפתע משום מקום, מישהו עבר ליד השולחן והפיל לי את ל הקפה על השולחן והספרים.
״אופסי..״ שמעתי קול מזלזל משמאלי.
הסתכלתי למעלה במהירות לראות מי האשם. ראיתי קוריאני עם שיער חום בהיר מוחלק אחורה, עורו היה שזוף, שפתיו שמנמנות ועיניו בצבע חום, שחור.
״מה הבעיות שלך?!״ צעקתי עליו.
״היי! ג׳יי!״ שמעתי את נאמי צועקת מהקופה. היא החלה לצעוק משהו בקוריאנית אך לא הבנתי מילה. הוא הסתובב אליה עם מבט מאיים ולא אמר דבר. הסתכלתי על נאמי והיא בהתה בו ואלר כמה שניות, העיפה את ידיה בוויתור והמשיכה לעבוד. הוא הסתובב לעבר השולחן שעמד ליד הקופה, לקח הרבה מפיות וזרק על השולחן ואמר בזלזול וחיוך מזויף:״אז את החדשה?״
״מה אתה רוצה?״ אמרתי ישירות לאחר שסיים לדבר.
הוא צחקק לעצמו בצחוק מרושע, התישב מולי, פתח את רגליו לרווחה והתפרש על הכיסא.
״את לא מפחדת?״ שאל עם חיוך והרים גבהס
״למה שאפחד?״ הסתכלתי עליו במבט רצחני.
״כדאי לך.״ הוא אמר בלחש, שם את ידיו מתחת לשולחן והחל להרים את השולחן מהצד שלו. לאט לאט, הקפה שהיה שפוך על כל השולחן, החל להשפך לי על המכניים.
לא זזתי, הייתי עצבנית מידי. פשוט המשכתי לבהות בו עם מבט חודר בזמן שהוא בהה בי בחזרה. לאחר מכן הוא הפיל את השולחן ושם יד אחת על עדן החלון והסתכל עלי במבט גאה.
ראיתי את נאמי מהצד באה אלינו בריצה. היא תפסה את ידו והקימה אותו בכח.
״מה הבעיה שלך?!״ צעקה עליו.
הוא העיף לה את היד באגרסיביות וצעק:״אל תגעי בי!״
היא דחפה אותו אחורה בחוזקה ואמרה לו משהו בקוריאנית.
היא עזרה לי לאסוף את כל הספרים מהשולחן ואז תפסה את ידי ויצאה איתי החוצה. כל האנשים בקפה הסתכלו עלינו בבהלה.
הגענו לאחד הספסלים באותו הרחוב. שמנו את הספרים על הספסל והתחלנו לייבש אותם. השתמשתי בכל מה שהיה לי, בחולצה, מעיל, כובע. הכל. נאמי עזרה לע וייבשה עם החלוק עבודה שלה.
״אני כל כך מצטערת.״ אמרה פתאום בלחש וקול חנוק.
האטתי לרגע:״למה את מצטערת?״ הייתי מבולבלת. נאמי לא ענת לרגע ורק המשיכה לייבש את הספרים.
״הוא האקס שלי. הוא שונא אותי. הוא לא מפסיק למרר לי את החיים כבר שנה וחצי.״ אמרה נאמי ודמעות החלו לזלוג על לחייה. היא החלה לייבש את הספרים במהירות יותר כייון שהרגישה אשמה על מה שקרה. נעצרתי לגמרי והסתכלתי עליה. ככל שניסת לייבש את הספרים הספרים מהר יותר, כך בכתה יותר.
עצרתי אותה והיא הרימה את ראשה בבהלה. עיניה היו אדומות ולחייה רטובות. היה לה מאוד קשה. יכולתי לראות את זה. ללא היסוס, קמתי וחזרתי במהירות לקפה. הייתי כל כך עצבנית. כשחזרתי, הוא בדיוק בא לצאת מהקפה.
״דום! אל!״ שמעתי נאמי צועקת מאחורי.
התקרבתי אליו והסתכלתי עליו במבט זועף. הרמתי את ידי ונתתי לו סטירה מצלצלת בכל כוחי. לאט לאט הוא הרים את ראשו. אני התנשפתי קצת מהריצה ומהמכה החזקה שנתתי לו. הוא הסתכל עלי ומבטו היה חלול לגמרי. חסר כל רגש. הוא תפס את ידי שאיתה סטרתי לו וקירב אותי אליו.
״אוי לא!״ שמעתי את נאמי לוחשת בבהלה מאחורי.
״בוא... תרביץ לי. נראה אותך גבר.״ חייכתי אליו חיוך מזלזל בדיוק כמו שחייל אלי מקודם. התחיל לרדת לו קצת שם מהשפה. הוא ניגב את הדם והסתכל על היד שאיתה ניגב ואז הביט בי.
״לא משנה עד כמה חזק תכה בי עכשיו, זה יהיה כלום לעומת הסבל והכאב שנאמי עברה בגללך.״ לחשתי.
הוא הסתכל עלי ומבטו התרכך. הרגשתי שאחיזת ידו נחלשה אז משכתי את ידי כלפי שישחרר.
הסתובבתי, לקחתי את התיק שלי מידה של נאמי מבלי להסתכל על הבעת פניה או הבעות פניהם של האנשיםשישבו ומיהרתי לחזור לקפמוס. החלפתי את בגדי ושמתי את הבגדים המלוכלכים בכביסה.
הסתכלתי על השעון וראיתי שבעוד רבע שעה השיעורים מתחילים, יצאתי מהקפמוס והתקדמתי לעבר הקולג׳. עדיין הייתי עצבנית. שמתי ספרינג דיי באוזניות שירגיע אותי. שמעתי אותו בלופים והתחלתי להבין קצת מהמילים ולזכור אותן.
כשבאתי להכנס לכיתה, המורה שלי עצרה אותי ואמרה לי שהיא רוצה להציג אותי בפני הכיתה כמו שצריך בצורה מסודרת. היא אמרה לי לחכות בחוץ עד שיתחיל השיעור וכולם יתכנסו בכיתה. התישבתי באחד הספסלים שהיו באותו המסדרון. השתמשתי בהזדמנות כדי לנמנם קצת. לאחר כמה דקות, המורה קראה לי להכנס לכיתה. כשנכנסתי כולם הסתכלו עלי. הסתכלתי על כל ילד וילד וראיתי שנאמי איתי בכיתה. כייתי אליה והיא החזירה לי חיוך קטן ומזויף. לא הבנתי מה קרה עד שהסתכלתי לצד השמאלי יותר בסוף הכיתה. ישב אותו הילד מהקפה היום בבוקר. ברור שגם הוא יהיה איתי בכיתה. קרמה היא כלבה, תזכרו את זה לתמיד. חשבתי לעצמי כאילו דיברתי עם אלפי אנשים.
״תציגי את עצמיך בבקשה.״ אמרה המורה בהתלהבות.
״שלום, קוראים לי קומיניק, אני מארצות הברית, אני בת 29 ואני אוהבת לשמוע שירים. מקווה להכיר אתכם ושתהיה לנו שנה טובה.״ אמרתי עם חיוך מאולץ.
התישבתי שני מקומות מהצד השמאלי של הילד. כשהתישבתי, הוא החל לבהות בי, חייך חיוך מזוייף, לקח את התיק הריק שלו ויצאה מהכיתה בכעס. כל הכיתה הייתה מאוד מבולבלת והסתכלה עלי.
בסוף השיעור ניגשתי לנאמי. היא הייתה נראת מאוד פגועה ומאוד עצובה:״את בסדר?״ שאלתי כשהתיישבתי לידה.
״כן, אל תדאגי, תודה רבה לך.״ אמרה עם חיוך קטן.
״צ׳ימצ׳ים כזה חמוד~״ שמעתי מישהי צועקת בכיתה משום מקום.
״גם ווי! הוא נראה כמו נסיך מאגדה!״ שמעתי עוד אחת מוסיפה.
התישבתי במקום ומסיבה כלשהי נזכרתי בבנים. מה איתם עכשיו? חשבתי. נאנחתי והלכתי לשירותים. בדרך, פניתי ימינה למסדרון שבהם היו השירותים. פתאום נתקלטי במישהו ומבהלה הלכתי כמה צעדים אחורה והתחלתי לבקש סליחה.
״זה בסדר, אל תדאגי.״ שמעתי קול מוכר.
הסתכלתי למעלה וראיתי ילד עם כובע שחור ומסיכה שחורה. עיניו היו נראות לי מאוד מוכרות.
״טאהיונג?!״ אמרתי בקול.
״הש! הש! אף אחד לשמוע! אסור!״ אמר באנגלית שבורה ושם את ידו הגדולה על פי והסתכל סביב. כשבדק שאין אף אחד, תפס את ידי ורץ למחוץ לבית ספר. יצאנו מחוץ׳ לקולג׳ והלכנו לפארק קטן מאחורי הבניין. כשהגענו, נעמדנו מתחת לעץ יפה. הוא הוריד את המסיה וחייך.
״מה אתה עושה פה? ג׳ון אמר שאסור שיראו אותי אתכם.״ אמרה בבהלה ובלחש.
״אל דאגה, אני מחביא את עצמי טוב. אני פשוט... רציתי לראות אותך.״ אמר.
״אותי?״ התפלאתי.
״כן, את, חמודה.״ אמר. האנגלית שלו נהיתה גרועה יותר מרגע לרגע. זה הצחיק איתי.
״יכולנו להפגש עם כולם ביחד אצליכם בבית שאף אחד לא יראה אותנו, למה להסתכן?״
״אני רציתי לראות אותך, לבד. וגם טלפון שלך, אין לי.״ אמר.
״אתה רוצה את המספר טלפון שלי?״ צחקתי.
״כן, תני לי בבקשה מספר שלך.״
״אין לי מספר בינתיים. אני צריכה ללכת לעשות.״ אמרתי באיטיות שיבין.
״הא, הא, אז אני אתן לך את המספר שלי, לך, בסדר?״ אמר בהתלהבות.
הנהנתי בהבנה וצחקתי לעצמי. הוא הוציא חתיכת נייר והבאתי לו עט שהיה זרוק באחד מכיסי מעילי. הוא רשם את מספר הטלפון שלו ואמר:״הנה, את? להתקשר ישר אחרי את לעשות מספר, כן?״ אמר והסתכל עלי בעיניו הגדולות והנוצצות.
צחקתי מאוד מהאנגלית שלו ואז אמרתי:״בסדר.״
״היי דום! התחיל שיעור, עם מי את שם?!״ שמעתי את נאמי צועקת מאחורי. שנינו נבהלנו.
״נתראה!״ אמר טי, שם את המסיכה ואז העביר את ידו מתחת לסנטר שלי בליטוף. הסתכלתי לו בעיניים ועיניו חייכו. הוא הסתובב והחל ללכת במהירות.
״מי זה?״ שמעתי אותה מתקרבת.
״הא? זה? אך אחד. עזבי, בואי לכיתה.״
בסוף היום, בדרך לקמפוס, כשהלכתי ראיתי את הילד מהקפה הולך לכיווני. ידיו בכיסיו ועל פניו מבט מאיים. כשקלט אותי נעצר וחיכה שאעצור גם. אני לא הולכת לפתח איתו שיחה עכשיו. חשבתי לעצמי בכעס. כשעברתי אותו שמעתי אותו אומר:״היי! אחרי שסטרת לי ככה נראה לי מגיע לי לדעת את שמך.״
נעצרתי לרגע ואז הסתובבתי. הוא הסתובב באיטיות והסתכל עלי במבט שופט.
״קודם תגיד לי את שמך.״ התחכמתי.
״אני שאלתי קודם.״ הוא חייך חיוך מאולץ.
לא עניתי והסתכלתי עליו והוא נעץ בחזרה. לאחר כמה שניות מתוחות ללא מענה, צחקתי צחוק מזלזל, הפנתי את גבי והמשכתי ללכת.
״אייש.״ שמעתי אותו אומר.
YOU ARE READING
Spring day
ChickLitדומניק מגיע לקוריאה כדי ללמוד בקולג׳. היא מגלה עולם חדש, מכירה חברים חדשים ואפילו מוצאת אהבה. אך לא הכל הולך חלק כמו שהיא ציפת. (פאנפיק על ביטיאס)
