וויתרתי,
אולי זה היה ילדותי,
אולי זה היה אנוכי,
ואולי זה היה חסר אחריות.
אני אפילו לא יודע למה הסכמתי לבוא.
כשדפקתי על הדלת לבית שלך,
אמא שלך ענתה.
''הו טאהיונג? לא ידעתי שאתה וג'ונגקוק חברים יותר? עבר כל כך הרבה זמן מאז שפעם אחרונה הסתובבתם.''
העלתי חיוך זמין לפנים.
''לא דיברתי הרבה לאחרונה, אבל הוא רצה שאבוא.
היא נדנדה את ראשה,
זזה הצידה כדי שאוכל להכנס.
הכל היה כל כך מוכר עבורי-
העלייה לחדר שלו.
עדיין,
הפעם זה לא היה אותו דבר.
הפעם לא הייתה סופה בחוץ,
והפעם לא היית צריך אותי באותו אופן שהיית צריך אותי בעבר.
לטובה או לרעה,
זה הולך להיות שונה.
בעבר, אני הייתי פשוט בא לחדר שלך ומחזיק אותך,
אבל הביקור הזה אני דפקתי על הדלת מעט.
כשהדלת נפתחה,
פגשתי את העיניים שלך.
בפעם הראשונה אחריי יותר מארבעה חודשים,
הניצנוץ הישן בעיניך היה מכוון ישר אליי.
זה היה מביך,
כמו שני אנשים שנפגשים בפעם הראשונה.
הפעם לא הייתי החבר הכי טוב שלך.
הפעם באמת הייתי זר.
''בוא, תשב.'' ליטפת את האזור ליידך כשקפצת על המיטה.
עקבתי אחריי פעולותייך,
מוודא שאני שומר על המרחק שלי.
הילד שפעם היה שוכב מעליי עכשיו ישב רחוק ממני.
''רוצה לראות סרט?''
נדנדתי את ראשי מעט כשהדלקת את הטלוויזיה.
כשהלכת לשים דיסק רנדומלי,
אני נתתי לעצמי ליפול לתוך הכריות שלך.
הם עדיין הריחו כמו שהם הריחו בעבר.
הם הריחו כמו השמפו שלך.
אהבתי את זה.
הקול של רעם קטן גרם לי לקפוץ מעט.
גשם מילא את השקט שיצרנו וסופה השתוללה ליד זה.
''מה זה?''
נאנחת כשסגרת את הווילונות,
מחביא את השלג שירד בחוץ.
''אמרתי לך שהתגעגעתי לסופות.''
ברק הופיע על המסך,
עוקב אחריו רעם חזק.
קפצת מעט מהרעש וזרקת את עצמך ליידי.
''אני שונא את זה כל כך, אבל חשבתי שאולי ככה, דברים יכולים לחזור לאיך שהם היו פעם בדרך הכי קטנה.''
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
