החיוך שלך,
הצחוק שלך,
הקמטים הטיפשים שלך באף,
נמשכתי לזה.
כל דבר בך משך אותי.
אתה היית המשיכה שלי.
פעם אחר פעם אני שאפתי אותך ונשפתי את הרגשות האלה ופעם אחר פעם אני שנאתי את עצמי יותר ויותר.
רציתי שיתערבו בעניין.
רציתי שמישהו יגיד לי שאני לא צריך לנהוג ככה.
שאם אשחרר אותך, הכל יהיה בסדר.
אומרים שיש אנשים בחיים שהם כמו סמים, שהם מביאים לך שמחה זמנית והקלה, אבל עדיין לאט לאט דופקים אותך מבפנים לבחוץ.
אז אולי אתה היית סם השפיות שלי?
אבל מה אני צריך להרגיש שפוי לגביו?
אה נכון.
כל החיים שלי שהם תוהו ובוהו נמשך של שיווי משקל על חבל דק.
נשארתי מנסה להמשיך בהתחשב כמה עייף אני בגלל שידעתי שאם אני אפול זה יהיה זה.
זה יהיה הסוף.
אוליי אתה היית השחרור שלי מכל זה.
לא הייתי צריך לשתות או לעשן כדי לשכוח כמה אני שונא כל דבר קטן בעצמי ובחיים שלי.
כל מה שהייתי צריך זה להסתכל בתוך העיניים שלך לכמה שניות כדי לזכור.
זה בשבילו.
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
