הצליל הרך של הגשם, הריח של לבנדר מילא את החדר.
זה גרם לי להיות רגוע.
כרגע לא היה שום חרדה, שום דיכאון, שום פאראנואידיות, שום שנאה עצמית.
כל מה שיכלתי לחשוב עליו היה אהבה.
אהבה לצליל היפה של טיפות המים.
אהבה לחוסר קולות שמציקים למנוחה שלך.
אהבה לדרך שבה אחזת בי תוך כדי שישנת אל תוך הבוקר הנהדר של יום ראשון.
אני לא צריך דוקטור, פסיכולוג או כדורים.
כל מה שהייתי צריך זה אותך.
כל דבר שרציתי היה אותך.
אבל ידעתי שיום אחד זה יהיה הסיבה למורדה הכי גדולה שלי.
כל פיסה מהלב שלי שאני ואתה איכשהו הצלחנו לחבר ביחד תשבר שוב.
אבל גרוע יותר מאי פעם.
בכל מקרה, אני אשתדל להתכונן ליום הזה.
לא לתת לעצמי להגרר חזרה להגיהנום שהם המחשבות שלי ופעולות טיפשיות שכמעט גרמו לי לאבד את חיי אל מול עינייך.
לא לתת לעצמי לגרום לזה להראות כאילו זה אשמתך.
אז לא משנה מתי זה יהיה,
אני אתכונן ללכת בלי לפגוע בך.
אבל אני מניח שכל זה רק אחד מהסיכונים של להתאהב בך.
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
