סוף סוף, סוף השבוע הגיע.
הייתי כל כך נינוח.
אין יותר בית ספר, אין יותר ילדים מהכיתה.
אלה היומיים האהובים עלי.
ימים בהם אני יכול פשוט לשבת בבית ולהיות אני.
אני לא צריך לזייף חיוך, או להכריח את עצמי לספר בדיחה.
לא הייתי צריך להעמיד פנים להיות הבחור המצחיק שכולם חשבו שאני.
אוקיי, חשבתי לפחות שאני לא צריך.
אבל אז החלטת לבוא אליי.
אני לבשתי רק מכנסיים קצרים אז רציתי פשוט לרוץ לחדר ולמות בו.
לא הייתי בטוח בעצמי, או בגוף שלי.
ביסודי צחקו עליי על זה שהייתי שמן מדיי ובחטיבה צחקו עליי על זה שהייתי רזה מדיי.
שום דבר שעשיתי לא היה טוב מספיק בשביל אף אחד.
במיוחד לא בשביל עצמי.
אבל לפחות גרמת לי להרגיש טיפה טוב יותר.
לא אמרת שום דבר לגביי הבטן החשופה שלי.
כשתפסתי אותך מהצד של זווית העין שלי בוהה בחזה שלי, אתה דווקא החמאת לי.
ידעת שהייתי הרבה יותר רגוע והרבה יותר רציני כשזה לא היה בבית הספר.
לא היה לך כל כך בעיה עם זה.
פשוט חשבת שהיה לי כל כך הרבה חברים שם שפשוט השפיעו עליי להתנהג ככה.
אני לא החשבתי אותם כחברים.
החשבתי אותם כאנשים שאני צריך להרשים כדי לעבור את חיי התיכון.
מצחיק איך מישהו שתמיד אומר לכולם לא לדאוג לגביי התדמית שלהם אובססיבי לשלו.
לכל פעם שהחברים הטובים האמיתיים שלי היו מבואסים, הייתי שם כדי לנחם אותם.
אולי בגלל שהייתי רגיל ללהיות עצוב לנקודה שכבר ידעתי איזה שקרים לעצמי כדי לעבור את היום.
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
