למען האמת, אני אפילו לא זוכר מתי זה התחיל.
מתי התחלתי להיות מדוכא.
אני יודע שבהתחלה הייתי מרגיש עייף כל הזמן.
חשבתי שזה היה רק מלעשות בדיוק אותו דבר כל יום.
לקום, ללכת לבית הספר ואחריי זה לחזור למיטה.
מאוחר יותר, הבנתי שזה היה פחות בגלל איך שביליתי את היום ויותר בגלל העובדה שהייתי חי.
לא רציתי יותר.
לפתע כל סוג של תשוקה והשראה שהיו לי פשוט נעלמה.
כמו משב רוח חזקה על שינן, כל חתיכה ממני פשוט התעופפה.
כל חתיכה ממני שעשתה את זה עד עכשיו פשוט התעופפה בשמיים.
הגשם פשוט טפטף וטפטף עד שכל מהות ממני פשוט נשטפה.
האושר שלי.
השמחה שלי.
הרצון שלי לחיות.
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
