שוברת מוסכמות - Breaks The Norm (GirlXGirl)

~ לחוצה על הכתר ~

"את לימדת אותי מה זאת אהבה אמיתית, איך זה מרגיש להיות מאושרת בכל פעם שאני מביטה בך ומבינה כמה שזכיתי. רומי אני אוהבת אותך". אני מושיטה את ידי כדי לנגב את הדמעה מפניה כשהיא משפילה את מבטה. "אני אוהבת אותך אמילי אבל.." עיניה חוזרות להביט עמוק בעיניי, "אני פוחדת להיפגע", היא רוכנת מעט לאחור. אנחנו חולקות שתיקה קצרה עד שלבסוף היא קמה על רגליה. משאירה אותי על שפת החוף לבד. אני רוצה לקרוא לה שתחזור, אך מרגישה שפיתאום אין לי אוויר.

עיניי מתבוננות בה בזמן שהיא מתרחקת, החום שעבר באצבעותיי מתפוגג. תחושת קור שמתפשטת בכל גופי... חודרת בעוצמה. הדקות חולפות ואני נשארת לשבת על החול הרך, מרוסקת. ידי משחקת באחת מאבני החוף כשראשי מריץ זכרונות.

*רומי תמיד הייתה שם בשבילי, בטוב וברע. היא זאת שדחפה אותי ללכת להתחרות והייתה שם כשהוציאו אותי מהתחרות בגלל המעצר*. אני נזכרת בלילה הגשום שבו כמעט נדרסתי, באיך שננעלתי מחוץ לבית והיא לקחה אותי אליה, את הפעם הראשונה. *היא תמכה בי כשהנשיקה שלנו התפרסמה ולא עזבה כשהפרטיות שלנו נעלמה לטובת הפירסום*. אני נזכרת ביום שבו חל הגמר, בכל ההשפלה *היא זאת שהרימה אותי מהקרשים ודחפה אותי להמשיך קדימה*. פרפרים עוברים בבטני כשאני נזכרת בהצעה שלה לנשף. *לא זה לא יכול לקרות. אני לא מוותרת עלינו*

אני מושכת את עצמי לעמידה והולכת באיטיות על החוף. גלים שוטפים את רגליי במים קרירים. מתנפצים על החול ומשאירים אחריהם שובל של קצף לבן. חוזרת אל המכונית ונוסעת לבית, מנסה לחשוב על הצעד הבא.

יום שני, 09:30.

"מה זה הפרצוף באסה הזה על הבוקר?", רוני מתיישבת לידי בספת המחששה של בניין ד'. "למה יש לי סיבה לחייך?" אני מסננת לאוויר בעצבנות, *לא הצלחתי לישון כל הלילה*. היא מכווצת את גבותיה ומוציאה סיגריה מקופסת המזל שלה, "וואו מישהי צריכה קצת אהבה כדי להתעודד". היא משחררת צחוק כשאני שולחת אליה מבט רצחני, "אם כבר מדברים... איפה רומי? לא ראיתי אותה ממוצ"ש". אני מושכת בכתפיי, "מאיפה לי?".