שוברת מוסכמות - Breaks The Norm (GirlXGirl)

~ חבר לחורף ~

12:30, יום חמישי.
עבר כבר חודש מאז תחילת שנה. חודש של לימודים, עבודה, מסיבות, טעויות ובעיקר המון אלכוהול.

אני יוצאת משיעור אזרחות ועולה במדרגות לכיוון הגג, להעביר קצת זמן במחששה לפני שיעור ביולוגיה. רוני יושבת שם עם רומי. "אז מה חדש?" אני שואלת, נזרקת על הספה המרופטת לידן בחוסר כוחות. רוני לוקחת שאכטה מהסיגריה שבידה "כרגיל, חיי הרווקות. את יודעת". אני מגלגלת את עיניי "אני חייבת להכיר לך מישהו". היא מוציאה נשיפה איטית כשעשן סיגריה מסתלסל מפיה.

"תקשיבו שכבר חשבתי להירשם "ללאב מי", איך אני אעביר את החורף לבד?". רומי ואני משחררות צחוק מתגלגל. "שום לאב מי ושום נעליים, נמצא לך מישהו", רומי מבטלת אותה. רוני מושיטה את ידה לכיווני, מעבירה לי את הסיגריה. "אם את מחפשת רומי, תמצאי גם לי", אני זורקת הערה ולוקחת שאיפה עמוקה אל ריאותיי. "לך כבר מצאתי" היא קורצת לעברי.

"מי איתן?", אני מרימה את גבותיי בספקנות. היא מחייכת חיוך קטן ומפנה את מבטה אליי, "אאוווץ' את מעדיפה את איתן על פניי?". לוקחות לי כמה שניות שלפתע אני מתחילה להשתעל, מעכלת את מה שהיא אמרה. אני לוקחת נשימה עמוקה שרוני מחליפה נושא. "שמעתם על התחרות כשרונות". רומי מעבירה את מבטה אל רוני, "איזה?". "יש בשבועיים הקרובים אודשנים והגמר הולך להיות בטיילת. יקימו במה, יהיו גם הופעות של אמנים", רוני מתחילה להסביר. "את מתכוונת להתחרות?", רומי מביטה ברוני בשאלה. "ממש, הכשרונות שלי מסתכמים באכילה ובזבוז כסף.. לפעמים שניהם ביחד". אני פורצת בצחוק, "מעניין אם מישהו שאנחנו מכירות משתתף". רוני ורומי חולקות מבט לרגע ומסתכלות עליי בחיוך. "מה?" אני מביטה בהן בלחץ.

רומי מניחה את ידה על ברכי, "את חייבת ללכת!". ראשי שולל את הצעתה, "לא אין סיכוי. מה אני בת 8? זאת בטח תחרות לילדים. אני אעשה מעצמי צחוק שם". רוני קוטעת את דבריי, "זה מגיל 12 עד 18. וחכי שתשמעי על פרס". אני מכבה את הסיגריה במאפרה באדישות, "מה הפרס?". "חתימת חוזה עם סוכנות "stars" ופרס כספי בסך 50,000 שקל". אני מושכת את כתפיי בביטול "אין טעם, יש לי לחץ בלימודים ואני גם ככה לא אזכה". היא מצקצקת בלשונה "תאמיני לי את ביזבוז".

אני מגיעה לשיעור ביולוגיה בדיוק בזמן. על השולחנות מוצבות מבחנות *מעבדה, השיעור האהוב עליי*. האנה מחייכת לעברי שאני מתיישבת ומגישה לי דף הוראות. "אני אומרת נפוצץ את הבצפר ונלך לאכול במקסיקני", היא מציעה ואנחנו פורצות בצחוק . ידי מעבירה את הגלוקוז לצלחת פטרי שהיא מכוונת את המיקרוסקופ, "תגידי, יש משהו חדש איתך ועם איתן?". אני מניחה את הצלחת ומסתכלת דרך העינית, "לא למה?". היא שותקת לזמן ארוך ולבסוף מושכת בכתפיה, "סתם". אני מעיפה מבט בוחן בה, קולטת שהיא מסתירה משהו. "האנה דברי". היא מסתכלת ורושמת נתונים בדוח הניסוי, "רון סיפר לי שאיתן מתכוון לקדם את היחסים בניכם. אמילי את יודעת - הוא רציני לגביכם".

עיניי נפערות, במשך התקופה האחרונה אני ואיתן התקרבנו אבל אף פעם לא חשבתי עלינו כזוג. היא רואה את הבעת פניי ומניחה יד על זרועי "אמילי, איתן הוא בחור טוב. תני לו צ'אנס". האנחה משתחררת מפי כשאני מסכימה עם דבריה. אנחנו מגישות למורה את הדף ומתקדמות לעבר השכבה.

"בנות, אתן מסתכלות פה על הכוכבים הבאים של ישראל", רון מחייך אלינו וטופח על גבו של איתן. האנה מניחה את זרועה על מותנה, "מה סוף סוף מפיקים את הסרט שאתם חיים בו?". אנחנו מתחילות לצחוק שרון מקרב אותה אליו לחצי חיבוק, "לא. אנחנו הולכים להתחרות בתחרות כשרונות. אני על תקן הזמר". היא מגחכת "בייב אני אוהבת אותך, אבל אתה יודע לשיר רק במקלחת". הוא מעמיד פנים שהוא נפגע שהיא מנשקת אותו. איתן מחייך אליי ועוטף אותי בחיבוק דוב, "תבואי לראות אותי מופיע?". אני מחייכת ומחבקת אותו בחזרה "ברור, אני המעריצה מספר אחת".

אנחנו מתנתקים והוא מסתכל בעיניי, "אמילי אני צריך לדבר איתך על משהו חשבתי שאפ..". עידן קוטע את דבריו, "חברים תגידו מזלט אני ונטע ביחד".  גבותיי מורמות *וואו מאיפה זה הגיע? חשבתי שהוא בעניין של רומי* האנה מחליפה איתי מבט, גם היא מופתעת. "אז שנצא לדאבל דייט?" היא מחייכת והם צוחקים.

אני נכנסת לאוטו מניחה את התיק על המושב שאני מקבלת הודעה:

איתן: את פנוייה היום בערב?
אמילי: כן.. למה?
איתן: מעולה, אני אבוא לאסוף אותך.
אמילי: יוצאים או משהו?
איתן: זאת הפתעה ;)

אני מתניעה את האוטו ונוסעת לבית, מדליקה את הטלוויזיה.
אני מעבירה לפרק הבא של "טופ מודל" במתח אם הפייבוריטית שלי תישאר.
~ צלצול נשמע ברקע ~
רוני: " היי את מוכנה?", מבטי בוהה בטלוויזיה כשאמי חצי קשובה אליה "לאן?".
רוני: "אל תגידי לי ששכחת, עד שאני סוף סוף רוצה ללכת לחדר כושר".
אני עוצרת את הפרק, *שיט לגמרי שכחתי מזה* "לא, לא מה פיתאום כמעט מוכנה. תבואי לאסוף אותי עוד 10 דקות?". אני שומעת צחוק בפלאפון שאני מוציאה טייץ וגוזיית ספורט מהארון. "אמילי אני שומעת בקול שלך שאת משקרת. אני אצא עוד 20 דקות שאני לא אתייבש בחוץ". אני צוחקת "סבבה".

אני נועלת את נעלי הספורט השחורות שלי ותולה תיק קטן על כתפי. רוני מצפצת ורגליי ממהרות לעבר המכונית. היא מתחילה לנסוע, "להגיד לך את האמת? אני באה איתך רק בשביל לראות חתיכים". על פניי עולה חיוך, "ומה חשבת שאני עושה שם?". "את מסתכלת בעיקר על הבנות", היא עוקצת ואנחנו צוחקות. לאחר כמ  מתיחות וריצת חימום על ההליכון רוני פורשת להפסקה.

אני ממשיכה עד לסיום האימון הקבוע שלי. מצטרפת אליה בזמן שהיא מדברת עם אחד מהמתאמנים. "אמילי אנחנו הולכים לאכול, את באה?" היא מביטה בי. עיניי חוטפות מבט בצג הפלאפון שמראה 19:00. "קבעתי עם איתן אבל תהנו", אני קורצת לה *אולי סוף סוף היא תכיר מישהו* היא מורידה אותי בבית ואני נכנסת להתקלח.

אני מתקדמת למטבח לאכול משהו אחרי האימון הקשה שאיתן מתקשר "מוכנה?". מבטי נישא אל המקרר, "מקווה שאנחנו הולכים לאכול". "אמילי, בדייט איתך תמיד יש אוכל", הוא מתגרה. צחוק יוצא מפי, "אוקיי אז תבוא". "סבבה כמה דקות תצאי", הוא מודיע ומנתק. עוברות 5 דקות שאותה מאזדה מוכרת חונה מול ביתי. אני מתקדמת בצעדים קטנים לכיוונה ולוקחת נשימה עמוקה.. יודעת מה הולך לקרות.