שוברת מוסכמות - Breaks The Norm (GirlXGirl)

~שובו של הפסל ~

יום שני, 12:36.

עברו שבועיים מאז הגמר והחיים שלי מתחילים סוף סוף לחזור לשגרה. השערוריות בעיתונים התחילו להתמעט והבית שלי כבר לא מוקף במצלמות.

אני מתקדמת לכיוון הספסלים ומוצאת את איתן, האנה ורוני מתלחששים בניהם. "טוב שבאת, בדיוק דיברנו על הפסל", האנה מעדכנת אותי. עיניי מביטות בה בסקרנות, "אנחנו נחזיר אותו היום בערב אבל לתוך המשרד של המנהלת", היא מסבירה. אני מכווצת את גבותיי בחוסר הבנה, "למה?". איתן שולח אליי מבט ומגכח "כי זה טיפשי להחזיר לאותו מקום. צריך לתת להם להתאמץ קצת לא?". אני חושבת לרגע ומושכת בכתפיי, "שיהיה".

ראשי מביט לשני הכיוונים לפני שאני נכנסת דרך שער בית הספר *מפחיד פה בלילה*. "פנוי" אצבעותיי מקלידות במהירות הודעה לרוני. זמן קצר לאחר מכן עידן, רון ואיתן מתקדמים לכיווני שהפסל בידיהם. "החדר נעול", האנה אומרת לאחר כמה נסיונות לפתוח את הדלת. אני מושיטה את ידי אל שערה. "מה את עושה?" היא נשענת לאחור בלחץ. אני מגלגלת את עיניי ומראה לה את הסיכה שבידי, "תנשמי".

רגליי מתכופפות לחצי ישיבה וידי מסמנת לה על מנעול הדלת, "תאירי לי שנייה". היא מדליקה את פנס הפלאפון שלה ונשענת על הקיר. אני משחילה את הסיכה בחור המנעול ובנסיון השלישי מצליחה. עידן מביט בי בהפתעה. רוני נכנסת לחדר ומסבירה לו, "שהיינו בנות 16 התגנבנו הרבה מהבית... בוא נאמר שצברנו ניסיון", היא קורצת לעברי ואנחנו חולקות צחוק.

הם מניחים את הפסל במרכז החדר, "זהו? פשוט נשאיר אותו כאן?" האנה שואלת. רון מתהלך בחדר לרגע ומרים פתקיות נייר צבעוניות משולחן המשרד, "אפשר להשאיר למנהלת הודעה". עידן מחייך - מבין את הכיוון שאליו הוא חותר, "כן נרשום עם זה שמינזם על הקיר, שידעו מי באמת שולט פה". אנחנו מסיימים להדביק את הפתקיות בצורת כל האותיות - האמת שזה די מרשים.

בדרכנו לכיוון דלת היציאה רון עוצר לרגע ומוציא משהו מתיק הגב שלו, "לרקדנית הזו חסרה קצת גאווה" הוא מודיע. ידו השנייה לוקחת דבק מהשולחן. הוא מדביק דגל לידה של פסל הרקדנית וקורץ לעברי. אני מבחינה פיתאום שזה דגל של מצעד הגאווה וצוחקת איתו. למרות הצפייה שלי לתגובה מאיתן הוא אינו אומר מילה.

אני עולה בהתגנבות חזרה אל חדרי ופושטת את בגדיי השחורים, כבר יכולה לדמיין את התגובה של המנהלת בבוקר.

יום שלישי, 07:25.

"את פשוט לא יכולה לרדת מהכותרות?", אמי מניחה בייאוש את עיתון היום על השולחן ולוגמת מספל הקפה שלה. בעיניי סורקות אותו במהירות - הפסל מופיע בתמונת השער. כתבה שלמה מספרת על הגנבה שלנו. מגחכת לעצמי, "אל תדאגי זאת תיהיה הכתבה האחרונה".