שוברת מוסכמות - Breaks The Norm (GirlXGirl)

~ את לא נראית לסבית ~

הערב הגיע אבל הלילה רק התחיל. רומי, האנה, רוני ואני מתיישבות על הבר. "4 שאטים של אסאי" האנה מסמנת בידה. הברמן מוזג לנו ושולח חיוך לכיוון האנה, "זה על חשבון הבית". היא שולחת אליו חיוך חזרה, "תודה". רוני כבר מושכת אותי לכיוון הרחבה והשיר שמתנגן לא משאיר אותי אדישה לקצב. אנחנו רוקדות ארבעתנו עד שכמה בחורים בגיל ה 20 מנסים להצטרף. רוני מתעצבנת ומסמנת לנו לכיוון הבר.

"וואי אני שונאת שמתחילים איתי ככה", היא מתלוננת ומרימה עוד שאט. גבותיי מורמות בהפתעה, "את חולה? ממתי את שונאת שמתחילים איתך?". אנחנו צוחקות והיא מחליפה במהירות את נושא השיחה, "איפה דניאל?". "הלו מאמי, לא אמרת לי שחברות שלך כאלה יפות", דניאל עוטף את רומי בזרועותיו ומחבק אותה מאחור. "חבל שלא דיברנו על מיליון דולר", רומי מגחכת וטופחת על הדלפק באכזבה מבויימת. "דניאל תכיר - האנה, רוני ו..". "אמילי" הוא משלים את המשפט ומתקדם לחבק אותי בחיוך.

אנחנו מריצים עוד כמה שאטים עד שרוני ודניאל פורשים לרקוד. עוד לא עוברת דקה ושניים מהבחורים ממקודם מתיישבים לידנו. "אפשר להזמין אתכן למשקה?", אחד מהם פונה אלינו. האנה מנידה בראשה וקמה מהכיסא, "חבר שלי לא ישמח", היא מתקדמת לכיוון הרחבה ומעיפה את שערה אחורה במחווה של קרירות. הבחור השני מפנה את ראשו לכיווני, "מה איתך?". רומי מגחכת כשאני עונה "יש חברה". הוא מקמט את מצחו ומחליף מבט עם החברו, "את לא נראית בדיוק לסבית" ידו מדגישה את דבריו.

גיחוך יוצא מפי, "למה איך לסבית אמורה להיראות?". אפילו לא מתקנת אותו שאני ביסקסואלית כי אני יודעת שהוא לא יבין מה זה. הוא מגרד בעורפו, "לא יודע... יותר גברית כזאת, את יודעת. בגדים של גברים, דיבור ערסי ואת? כולך נשית" הוא עובר בעיניו לאורך כל גופי, גורם לי להרגשה מחוללת.

חברו מצטרף לבסוף לשיחה, "אני לא מאמין לך, תוכיחי!". אני מרימה את גבותיי בהפתעה, לגמרי המומה מדבריו "סליחה?". השני מחזק את דבריו, "אתן לסביות לא? אז תתנשקו שנאמין" הוא מצביע על שתינו וצוחק עם חברו, "זה תמיד כיף לראות לסביות". אני מחליפה מבט עם רומי, היא נראית לא פחות עצבנית ממני. הבחור הראשון מבטל אותי בידו לאחר כמה שניות של המתנה, "את פשוט עוד לא מצאת את הגבר הנכון".

העצבים מתחילים לזרום בגופי וידי סוטרת לו כשאני קמה חזרה לכיוון הרחבה, "מה אני צריכה גברים כמוך?!". רומי הולכת אחריי, כל הכעס והעצבים מתפוגגים ואנחנו פורצות בצחוק. היא אוחזת בידיי ומתחילה לרקוד. שוכחת מהכל ומתרכזת רק בי כרגע. רומי אומרת משהו אבל המוזיקה חזקה מידי ואני רוכנת מעט אליה "מה?". היא מניחה את ידיה מסביב לצווארי ומתקרבת לאוזני. שפתיה מעבירות צמרמורת בבטני כשהן נוגעות - לא נוגעות באוזני, "אמרתי שתשתחררי".

היא מתרחקת מעט ומביטה בעיניי, ידיי תופסות במותניה ואני מחייכת חיוך קטן.
עיניי מעיפות מבט חטוף בשפתיה הרכות שנייה לפני שהן נצמדות לשלי אך אני נתקפת בהפתעה כשהיא נסוגה אחורה. "הם רואים אותנו", רומי שולחת מבט קצר לכיוון הבר. אני מעיפה מבט, הבחורים בהחלט נועצים עיניים. "אז בואי ניתן להם הופעה שלא ישכחו" אני אומרת ומושכת אותה חזרה אליי. הפעם היא אינה מתנגדת ומהדקת את אחיזתה. אנחנו מתנשקות בלהט, כשאני כבר מכורה לתחושת הרכות של שפתיה המתוקות.

דניאל רוקד מאחוריי, מפריע לנו באמצע. רומי שולחת אליו מבט עצבני והוא מרים את ידו בשאלה, "מה לא מגיעה לי בוסה?". אנחנו צוחקות וחוזרות לרקוד איתו. "מה קרה יבש פה?" אני מתגרה בו בשאלה. הוא מהנהן "על הפנים, אפילו הומו אחד אין כאן. רוצות שנחתוך ל- טייגר, זה פאב על רמה". רומי מושכת בכתפיה, "אני זורמת". אני מרימה את מבטי מהם לכיוון הרחבה, מחפשת בעיניי את האנה. לפתע אני קולטת אותה נאחזת ברוני כשהן יוצאות מהשירותים, רוני נראית גמורה.

"נראה לי שנפרוש להערב" אני מסמנת לדניאל לכיוונן. הוא צוחק ומנשק אותי בלחי, "היה כיף לראות אותך שוב". אני שולחת אליו חיוך "גם לי". הוא נפרד מרומי ואנחנו מתקדמות לכיוון רוני, מושכות אותה ואת האנה לכניסה. "אמי", רוני מניחה את ראשה על כתפי כשאנחנו מתיישבות במונית בדרך לדירה. "מה?", אני סותמת את אפי לרגע - ריח חזק של אלכוהול נודף מפיה. "יש לי משהו חשוב להגיד לך", לוקח לה זמן רב להגיד את המשפט. "דברי" אני חוסכת במילים.

עיניה מביטות דרך החלון בתהמולה שברחובות ודעתה מוסחת. "נו רוני, מה קרה?", אני מאיצה בה. היא מרימה את ראשה ומביטה בי במבט לא ממוקד, "איתן ואני ביחד, אבל אל תגלי לאמילי כי היא תהרוג אותי" היא אומרת לבסוף. *מרוב שהיא שתתה היא אפילו לא שמה לב עם מי היא מדברת*. לסתי נפתחת בהפתעה "ממתי?", אני שואלת לבסוף ומנסה לנשום עמוק כדי להרגיע את העצבים שבי. אבל היא כבר איבדה את זה, ראשה נח על חלון הזכוכית ועיניה נעצמו בשינה עמוקה.

אני מוציאה שטר של 100 ומושיטה לנהג, האנה לבנתיים פותחת את הדלת ומעירה את רוני. ידה האחת על כתפה של האנה והשנייה על שלי בזמן שאנחנו דוחפות אותה במעלי  מדרגות הבניין. רומי מוציאה את המפתח מתיקי ופותחת את הדלת עבורנו. אני מניחה אותה על המיטה הזוגית שבחדר השני ויוצאת חזרה לכיוון המטבח. "היא לא תקום עד הבוקר", אני מרגיעה את האנה. היא מגלגלת את עיניה וקמה מכיסא העץ. ניגשת לכיוון המקרר בכדי להוציא בקבוק מים "אני מקווה".

רומי ואני ממשיכות לכיוון המקלחת בכדי להתארגן לשינה. אני מצחצחת שיניים ועושה פרצופים למראה. "מכוערת" היא מוציאה לשון לכיווני. אני שוטפת את פניי ומושיטה יד לכיוון המגבת "פשוט תודי שיש לך חברה יפה", שולחת קריצה לכיוונה. היא אוחזת בפניי בשתי כפות ידיה ומחייכת אליי. "אני אוהבת אותך ואת כל הכיעור שלך", עיניי מתגלגלות ואפי מתקמט באכזבה. צחוק קטן מתגלגל ממנה כהיא מנשקת את אפי, "את הכי יפה בעולם, ממש טופ מודל הבאה". ידיה משתחררות מפניי והיא מתקדמת חזרה אל חדר השינה.

אני סוגרת את דלת החדר אחריי ונזרקת על המיטה, כל גופי שוקע כשכובד נופל עליי. "אל תרדמי" רומי מבקשת ונשכבת לצידי. למרות שאני נלחמת, עיניי נעצמות מעצמן. שקט משתרע בחדר שלפתע דיגדוג קל מורגש בצווארי. הוא מתחלף במהירות לתחושת צמרמורת שעוברת בי, מהצוואר ועד קצות אצבעותיי. חיוך קטן עולה בי שאני מבינה שאלו שפתיה שמנשקות את צווארי, ברכות ובאיטיות. "עד שאנחנו לבד" היא לוחשת באוזני ואני פוקחת עין אחת בכדי לראות את הבעת פניה.

למרות שחשבתי שהיא מתגרה בי, היא נראית רצינית *כנראה שהאלכוהול מונע ממנה לחשוב בצליליות*. "אנחנו לא באמת לבד את יודעת, האנה ורוני נמצאות בחדר הש..ני...", היא עוצרת את דבריי בנשיקה. נושכת את שפתי התחתונה והבשרנית. איני יכולה להיאבק בה עוד ואני נכנעת מתחתיה. הלהט של הנשיקה סוחף אותי להתנתק מהעולם ולהתרכז רק בה.