שוברת מוסכמות - Breaks The Norm (GirlXGirl)

~ מתל אביב ועד אילת ~

"אני לא מבינה למה אנחנו לא עולות עם האוטו?", רוני מקטרת בזמן שאנחנו מניחות את המזוודות שלנו בתא המטען. אני מניחה את משקפי השמש על עיניי, מסונוורת מהשמש. *החורף של אילת תמיד היה קצר*. "כי תל אביב זה לא כמו אילת כפרה, שמה יש פקקים... שלא נדבר על מציאת חנייה השם ישמור", האנה עונה לה ועולה לאוטובוס. "בואו למאחורה", רומי מחייכת. ההתרגשות שלה גדולה יותר מילד שלוקחים אותו פעם ראשונה ללונה פארק. "זה מקומות שמורים לא?" רוני שואלת, "אל תדאגי אף אחד לא יקים אותנו", אני מרגיעה אותה ומתיישבת בספסל האחורי.

"מתרגשת?", עיניי מביטות ברומי. היא מהנהנת, "התגעגעתי להכל - למסיבות, לאנשים ולאווירה.. אילת שונה לגמרי". אני מחייכת, שמחה שהיא באה. האנה מתכסה בג'קט שהביאה עד למעל ראשה, "תעירו אותי בעצירה הראשונה". לא עוברת חצי שעה וגם רוני נרדמת. אני מניחה את ראשי על קיר האוטובוס ורומי נשענת עליי, אף פעם לא הצלחתי להירדם בנסיעות. ראשה מתחפר בשקע שבין כתפי לצווארי ואני יכולה להריח את ריח השמפו שעדיין נודף משערה. "אני יכולה לשמוע את הדפיקות לב שלך" היא מחייכת. ידי השמאלית מלטפת את ראשה בזמן שאנחנו שומעות מוזיקה, אוזנייה אחת באזני והשנייה באזנה.

השיר נגמר ובמקומו מתחיל להתנגן שיר חדש, "give me love". אני מקשיבה למילים ומביטה בה, עיניה סגורות והיא שקועה בשינה. *היא כל כך יפה ושלווה כשהיא ישנה*. אני מסתכלת על הנוף, הרי אילת עדיין ברקע. מילים מתחילות לעלות בראשי פיתאום, דוחפות אותי לכתוב. אצבעותיי רצות על המסך מקלידות בפתק בפלאפון עד שהאוטובוס עוצר וקוטע את מחשבותיי. "יפה שלי קומי", אני מנשקת את רומי בראשה. שפתיה מתעקלות לחיוך קטן אך עיניה עדיין נשארות עצומות "עוד 5 דקות".

אני מתחילה לצחוק כשאני מביטה ברוני, משקפי השמש שעל עיניה חצי עקומות ושערה מבולגן. "ישנת טוב נשמה?" האנה שולחת אליה מבט וצוחקת, מנערת את רומי שתקום גם. רוני מסדרת את משקפי השמש ויורדת מהאוטובוס בקפיצה קטנה, "אז עצירת רענון?". אני מגחכת, "נראה לי שלא תזיק לך אחת כזאת". היא שולחת אליי מבט עצבני וצוחקת. אנחנו מתקדמות לסניף של ארומה ואני מזמינה אייס קפה קטן שיעזור לי להחזיק את הנסיעה. ידיה של רומי נמתחות קדימה כשאנחנו מתיישבות על שולחן עשוי מברזל, "יש לכן כבר תוכניות לאן הולכים קודם?".

האנה ואני מחליפות מבט, "חשבנו היום לחפש את השמלות ובערב לצאת לבר או משהו. זה כבר התפקיד שלך, אנחנו לא מכירות את העיר ממש", האנה שולחת אליה חיוך קטן. רומי מנערת את ראשה בגיחוך ולוגמת מכוס הקפה שבידה, "סבבה".

הנסיעה ממשיכה ואני מספיקה להשלים את השיר בזמן שהשאר משלימות שעות שינה. בראש כבר עולה לי מנגינה מתאימה. אנחנו מגיעות סוף סוף אחרי 5 שעות נסיעה ותופסות מונית לדירה. "אני כמעט בטוחה שהיא השאירה את זה כאן", אני עולה על קצות אצבעותיי. ידי מושטת לכיוון החלון שבצידה העליון של הדלת אוחזת במפתח הנמצא שם. "תרגישו בבית בננות", אני מחייכת ונכנסת פנימה. בדירה שני חדרים, מטבח וסלון.