אמילי ג'יין, היא כמו כל נערה טיפוסית. רוב הזמן עושה שטויות ועל טעויות למדה ממזמן שלא להתחרט. היא ציפתה להעביר את כיתה יב' בעיקר בהרבה מסיבות ואלכוהול. כל מה שנשאר לה זה למצוא את האחד שאיתו תוכל לגלות מה זאת אהבה.
אז מה קורה כשתלמידה חדשה מצטרפת לשכב...
עוד לא הספקתי להוציא את המחברת מהתיק וכבר קוראים לרוני ולי למשרד המנהלת. "מה אנחנו אומרות לה?" רוני מביטה בי בדרכנו למשרד, מעט חוששת. "תישארי רגועה, היא לא יודעת מי זה היה". איתן, רון והאנה כבר שם. "אני יודעת שזה אתם, ראינו את החתימות", המנהלת מביטה בנו. *שיטאיךשכחנומזה* שתיקה נשמרת בחדר והיא לבסוף ממשיכה. "אומנם לא נערב את המשטרה בעניין כי הפסל הוחזר, אבל אני אחשוב על עונש הולם". האנה ואני מגלגלות עיניים *שתשחררמזה, מההביגדיל?*.
בדרכנו חזרה לכיוון השכבה אני מגלה כי בחוץ מתאספת קבוצה רבה של ילדים מסביב לפסל. "ראית?", רוני מביטה בי. אני רוכנת מעט לכיוונה בכדי לתפוס זווית ראיה טובה יותר. שני ילדים שנראים בכיתה ט' רבים מכות, ידה של הרקדנית שבורה והדגל זרוק על הרצפה. "מה לעזאזל?" אני מכווצת את גבותיי מנסה להבין. "איזה הומופוב ניסה להוריד את הדגל וזה יתפתח למכות", אחד הילדים מסביר לנו.
*לאנשיםפשוטכואבלראותאתהדגלהזה? לראותאותנוחייםבגאווה?!* אני מסתובבת במקומי וממשיכה עם רוני. "אל תקחי את זה ללב, הם סתם מושפעים", היא אומרת. אני מיישרת את את ראשי ומביטה קדימה "כבר למדתי ממזמן לא לשים על דעות של אנשים".
אנחנו מצטרפות אל נטע, עידן ורון שמדברים בשכבה. "צריך לסגור וילה לנשף", עידן מודיע. "כן, להכין את כל הדברים לאפטר פארטי", האנה מסכימה איתו. "כולם באים עם בני זוג?" רון מחליף מבטים עם כולם. "נתן מיב'5 הזמין אותי אבל אני עדיין לא בטוחה", רוני מושכת בכתפיה. זוג ידיים עדינות עוטפות אותי פיתאום וראש מונח על כתפי לחיבוק מאחור. "אני גם מחכה להצעות" קול נשמע קרוב לאוזני. חיוך עולה על פניי שאני מבינה שזאת רומי.
"באמת? אולי תלכו ביחד", אני מציעה לה ולרוני בכדי להתגרות בה. היא משחררת את חיבוקה ממני שעל פניה חיוך ממזרי. רומי משלבת זרועה בזרועה של רוני. "שמעת רוני? אז אני אתקשר אלייך שנתאם צבע לשמלה", צחוק מתגלגל בקבוצה. ראשי נד בייאוש והאנחה משתחררת מפי, "סבבה, אני פשוט אלך עם ההוא מיב'5". רומי מביטה בי ואנחנו מחליפות חיוכים.
אני מתיישבת בסלון שדפיקות נשמעות בדלת. "רגע" רגליי פוסעות במהירות מהספה לכיוון הדלת. למרות שכבר חשוך בחוץ אני עדיין יכולה להבחין בדמותה של רומי דרך עיינית הדלת. "היי" היא שולחת אליי חיוך ורוכנת לנשיקה. עם כמה שאני אוהבת ששפתיה על שלי, אני נאלצת להתרחק - בכל זאת הוריי מתצפתים עלינו מהסלון. מפנה לה את הדרך וסוגרת את הדלת. "רומי! כמה טוב לראות אותך". אמי לופטת אותה לחיבוק אוהב *מיהיהמאמיןשהיאתקבלככהאתהבתזוגשלי*. גם אבא שלי מקבל את פניה בזרועות פתוחות.
לאחר שיחת חולין ארוכה אני מסמנת לרומי לכיוון חדרי. "אנחנו נעלה למעלה" מודיעה להוריי. הם מהנהנים וחוזרים לצפות בסדרת הטלוויזיה שלהם. רומי סוגרת את הדלת אחריה. אני מתקדמת לכיוונה כדי לנעול, "סוף סוף קצת פרטיות". היא צוחקת ומערסלת את פניי בשתי ידיה, "התגעגעתי". ידיי נעטפות מסביב למותניה, *כלכךהתגעגעתילראותאתהצבעהכחולשלה* "גם אני". שפתיה מתקרבות אל שלי, הן כל כך עדינות ורכות. היא מושכת אותי בהליכה אחורה תוך כדי הנשיקה ואנחנו נופלות ביחד על המיטה. מרפקי חוטף מכה מהשלט והערוץ בטלוויזיה מוחלף.
"אווץ' ", אני מפנה את ראשי בתגובה. היא מרפרפת באצבעותיה העדינות על ידי, "את בסדר?". אני חוזרת להביט בה ומתחילה לצחוק "לא ידעתי שאת מסוכנת ככה". הצחוק שאני כל כך אוהבת מתגלגל ממנה. עיניה בוהות בשפתיי והיא נושכת את שפתה התחתונה בתאווה, "את לא יודעת עד כמה". המבט שלה כל כך סקסי אבל בסיטואציה הזו אני לא מצליחה שלא לצחוק. ידיי מוצאות את מקומן מסביב לצווארה, "וואלה?". "וואלה" היא מעלה חיוך קטן על פניה וחוזרת לנשק אותי.
אנחנו מתנשקות בלהט על המיטה עד שרעש מהטלוויזיה מוציא אותנו מריכוז. "והמתמודדת הבאה היא אמילי ג'יין". רומי מושכת את עצמה לישיבה. "זה שידור חוזר של הגמר" אני אומרת, למרות שהיא כבר הבינה. היא חוזרת להביט בי במבט רגיש, "רוצה שנעביר?". אני מנידה לשלילה ומשעינה את ראשי על כתפה, מביטה במסך בריכוז. "זאת הפעם הראשונה שאני רואה את עצמי בטלוויזיה", אני מתוודה בפניה. ידיה עוטפות אותי לחיבוק חם ואוהב, "אל תדאגי זאת לא הפעם האחרונה". חיוך קטן עולה על פניי.
במסך המנחה יורד מהבמה ורואים אותי נאחזת בגיטרה, פיתאום כל התחושות מאותו ערב צפות בי שוב מחדש.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
