מתערבת איתכם שחיכיתם הרבה לפרק הזה. הוא היה קצת טריקי מידי בשבילי לכתוב אותו, אבל בסוף עשיתי את זה! מקווה שתאהבו!
_________________________________________________
"מנ-!!"
מרוב בהלה, החושים שלי נדרכו, וכמעט ששיחררתי צווחה מפי, אילולא מני היה מניח את ידו במהירות על פי, מונע ממני להוציא צעקה. אצבעו נשלחה לעבר פיו, מסמלת לי להיות בשקט. זיק של שובבות ניצת ברשתיות עיניו, ואני לא בטוחה מה להרגיש באותו רגע. אולי עקב ההפתעה שניגלה מאחוריי. אולי מפני שלא ציפיתי לפגוש בו במרחק כל כך מצומצם ממני. אולי שניהם גם יחד. אני מביטה בו בהלם, עיניי מרצדות בין עינו הימנית לשמאלית לימנית, ורק אז הוא משחרר את ידו מפי, נותן לי את זכות הדיבור בחזרה.
כולו שידר שעשוע. שיניו מבליחות לרגע מהחיוך שכל כך התאמץ להסתיר. "הייתי בטוחה שאתה ישן! היית נראה כל כך שקוע בשינה שהייתי בטוחה שאתה לא תתעורר בזמן הקרוב" פלטתי במהירות. המילים כאילו ברחו מפי ללא רשות. כאילו מפחדות שאם לא יקבלו ביטוי הן לא תהיינה שוות מספיק. מספיק בשביל להישמע.
"עשיתי את עצמי ישן, זו לא הייתה בעיה", קרץ לי. "ראיתי איך התלבטת, כל שנייה הלכת וחזרת, היית ניראית כל כך אובדת עצות"
אילו בושות. הוא היה עד לה-כ-ל. כבשתי את פניי בין ידי, מסרבת להביט בו. "שרה... הכל בסדר, אני לא צוחק עלייך, חומד". אני בטוחה שהסמקתי נורא כשהוא הושיט את ידיו אל פניי ושידל אותי לגלות אותן. זה לא היה קשה בשבילו. הוא קלט את לחיי הסמוקות וליטף את לחיי השמאלית בחיבה, בסיבובים קטנים. זה הרגיש כל כך נעים. הפעולה הקטנה הזו שהוא עושה, פשוט מטריפה אותי. גורמת לי לתחושות מיוחדות. ראייתי קצת מתערפלת, ועיניי נעצמות.
"איך את מרגישה?" לחש בקולו העמוק, החרישי.
"הרבה יותר טוב. אני חושבת שירד לי החום הגבוה." פקחתי את עיניי ונתקלתי בשלו. כחולות יותר מאי פעם. כאילו מישהו לקח את כל התרכיז הכחול מהים הגדול ויצק ישר לתוך העיניים שלו. זה היה פשוט מהפנט. כמעט ונרעדתי לנוכח המחשבה שמבטו הפעור לרווחה מנסה להכיל את כל מה שעיניו רואות מולן.
הוא שלח את כף ידו והדביק אותה אל מצחי. הוא הביט בי בריכוז. הגוף שלי לא זז ולו מילימטר אחד קטן. האוירה הדחוסה הייתה כל כך טעונה, שזה הרגיש לי כמו פצצה מתקתקת. שכל רגע הוא עלול לעשות משהו קיצוני. שכל שנייה הכל יתמוסס. לאחר כמה שניות ארוכות הוא הסיר את ידו ממני. "את צודקת. החום בהחלט ירד. כנראה שהשינה עזרה". הוא עיקם את פיו לחיוך משכר. שוב הרגשתי את ראשי מסתחרר עלי. אולי אחרי הכל זה סימן שאני ארדם? שארוויח עוד כמה שעות בודדות של חסד ואז אוכל לשקוע בשינה?
"את יודעת", הוא הוסיף לאחר שבהה בי ארוכות, "אני כבר כמה זמן נמצא כאן ער, ואני לא מצליח להירדם בחזרה."
YOU ARE READING
Love, Sarah
Romance"החיים שלנו הם כמו פאזל אחד ענק המורכב מהרבה חלקים קטנים. עבר מעורבב עם הווה, ואהבות קטנות מסתתרות מתחת לשינאות הנחרצות. החוכמה היא לדעת לחבר את מה שנראה הכי מתאים, לפי החוש ולפי העין. אלה הצעדים הקלים. השאר - קצת יותר מסובך. ומעולם לא חשבתי שחיי יכ...
