Love, Sarah

פרק 21

פרק חדש - תהנו!

____________________________________________________

אני לא יודעת מה יותר מפליא אותי. העובדה שמני מחליף רגשות בצורה כל כך מהירה, או העובדה שהוא מוכן להפסיד יום לימודים שלם בשביל להיות איתי. הוא מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש, באופן אחר.

ריח של בישול עמד באויר, וגירה את בלוטות הטעם שלי בצורה מעוררת תיאבון. אחרי ששטפתי פנים והסרתי את כל דמעות הבכי שהתייבשו תחת זרם מים קרים קולח, פסעתי לעבר המטבח. עיניי הבחינו במני עומד ליד השיש, מתעסק עם סיר גדול הפולט אדים. הוא שוב מפתיע. לא ידעתי שהוא יודע לבשל. התיישבתי על כיסא העץ שלידי, וצפיתי בו. הוא פעל כמו מישהו שיש לו ותק בבישול. וזה הדהים אותי. בידיים מיומנות הוא חתך את הירקות והכניס לסיר המהביל, בזה אחר זה, תוך כדי שהוא מערבב מידי פעם. אחרי שסיים לחתוך את כל הירקות ולהכניסם לסיר, הוא הוסיף תבלינים שונים, ללא שום מדידה של הכמות. אני חושבת שהוא הוסיף מלח ופלפל, אני לא בטוחה. מעולם לא הייתי בקיאה ברזי הבישול. ואם להחשיב את העובדה שפעם אחת כמעט ושרפתי את העוגה שניסיתי להכין, אז המצב שלי בכלל בקרשים. הוא עירבב בעזרת כף עץ גדולה את המרק, ורק לאחר שנשף על הכף כדי לקרר את המרק הרותח, הוא טעם. "בואי שרה, תטעמי" קרא לי תוך שהוא מסתובב אליי. חיוכו כומס סוד. ואני מוקסמת מהעובדה שביכולתו להשכיח ממני את הקורות בעשרים וארבע השעות האחרונות.

קמתי והתקדמתי אליו, נשענת על השיש וסוגרת את המרחק בינינו. הוא טבל את הכף שוב והוציא, נושף עליה מעט. הסתכלתי עליו בשאלה. "תיזהרי, זה טיפה חם" הוא מלמל כשקירב אל פי את קצה הכף. הייתי נבוכה מעט, אך ההרגשה הזו נעלמה כאשר טעמתי מהתבשיל, והאחרון החליק במורד גרוני. זה היה מעבר למושלם. היה מלוח במידה הנכונה, ומרק טעים כזה מעולם לא יצא לי לטעום. הוא נעץ בי את מבטו הכחול. "נו איך יצא?" דחק בי קלות. חייכתי חיוך רחב "סה מניפיק", הטעמתי את המילים במבטא הצרפתי שיש לי. הוא חייך חיוך מרוצה, מסופק. הוא הורה לי להוציא מהארון קעריות בינוניות, ומזג לתוכן את המרק הרותח, שהעלה ניחוחות מדהימים. אני חושבת שאפילו אמא שלי לא הכינה מרק מהסוג הזה.

כנראה שאדי הריח הגיעו עד לסלון, כשראיתי את אחיי הקטנים מגיעים ושואלים אותי במבוכה האם יש משהו לאכול כי הם מאוד רעבים. אמרתי להם שמני הכין מרק, הוא עדיין חם ולכן הם יצטרכו לחכות. הם הנהנו וחזרו לסלון, מסתבר שהם מאוד אהבו את הספרים שמני הביא להם לקרוא.

מני נשען על השיש, ושילב את ידיו בעודו לוטש את עיניו בתוך עיניי בריכוז. נדמה היה שהוא חושב על משהו. כמעט יכולתי לראות מבעד למציאות את גלגלי השיניים בראשו, חורקים ומסתובבים בקדחתניות. הוא בלע את רוקו והפנה את מבטו לנקודה אחרת. יש לי תחושה שהוא חושב עלינו. מה יהיה איתנו. והשאלה הזו מעסיקה אותי בדיוק כמוהו.