Love, Sarah

פרק 17

היי אהובות שלי!! החלטתי להעלות פרק נוסף היום :)

אשמח להצבעות ואשמח עוד יותר לתגובות שלכן, אז קדימה 😉 ועוד דבר קטן... אם אהבתן את הפרק/הסיפור, תמליצו לחברות שלכן עליו, אלו שיש להן וואטפד (וגם אלו שלא) זה מאוד מאוד יעזור לי 🙏

ועוד דבר ששכחתי לומר ועכשיו ממש הרגע נזכרתי... אין לי מילים להודות על כל הצפיות שיש לסיפור! עברנו את ה3k צפיות וזה דבר שבכלל לא מובן מאליו אז תודה תודה ושוב תודה! אני יודעת שיש סיפורים שיש להם עשרות אלפי צפיות ואלפי לייקים אבל היי, אני מגדירה את עצמי חדשה בכל העסק של הכתיבה, ובשבילי כל אלף זה כמו לקטוף עוד הישג מבחינתי.

אוהבתת עד הירח ובחזרה ❤❤

____________________________________________________________

הרמתי את מבטי בחשש הולך וגובר, ומולי נגלו בכבודו ובעצמו הבנאדם שלא רציתי בכלל לפגוש, לבוש במלוא הדרו בחולצה מכופתרת וחליפה מחויטת. צימצמתי את עיניי לכדי חריצים קטנים, מנסה להבין מה הוא עושה כאן, ועוד ברחוב שלי. בשכונה שלי.
ניסיתי למצוא בו יותר פרטים, וכל שהתעמקתי יותר, הגעתי למסקנה שמשהו נראה לא כשורה. לפי הלסת ההדוקה שלו, נדמה שהוא לא התגלח כבר כמה ימים. תמיד בבית הספר הוא נוהג להיראות מתוקתק ומסודר. עכשיו מלא זיפים עיטרו את לחייו ולסתו, והמראה הזה עשם עליו רושם של מופרע.

"מה את עושה כאן? ב-"

שריקה מפלחת את האויר. בום. ועוד אחד. צרור יריות נשמעו קרוב אליי. עצרתי את נשימתי ולא הייתי מסוגלת לזוז מילימטר נוסף. לפי עוצמת הקול, שיערתי שהגורם שאחראי לירי נמצא כמה בניינים ספורים לידינו. התודעה שלי מנסה לעכל שיש אנשים, עם אקדחים, ברדאר שלנו. אני מכריחה את עצמי לא להתחיל לרעוד. הגנבתי לעברו מבט נוסף, והוא סימן לי בידו להיות בשקט, כשהוא מניח את אצבעו על שפתיו. מטרים ספורים בלבד הפרידו ביני לבינו. הנהנתי באיטיות וחיכיתי לסימן ממנו. הבנתי שהוא מתכנן משהו. שאלה אחת עברה במוחי, הבהבה במלוא המרץ. למה הוא בכלל עוזר לי? הוא לא שונא אותי?

השניות הנמתחות הפכו לדקות, ונדמה היה שהזמן נמצא בתרדמת חורף. אני מביטה בו בפחד, מנסה לפחות לתפוס איזושהי הבנה מועטה ממה שקורה כאן. בעודי מחפשת תשובה הגיונית למה שמתרחש לנגד עיניי, קרו מספר דברים בבת אחת: שלושה נערים מורעלי פנים יצאו מגומחה של אחד מהבניינים הסמוכים, עם אקדחים שלופים.

אני מרגישה שכאילו חלום הבלהות שרדף אותי לפני שבוע בערך חוזר ומתגשם במלוא העוצמה. אני מנסה לחפש איזו אינדיקציה של שפיות בתוכי, אך אני לא מוצאת. הפוביה ששהתה אצלי מתחילה להתרומם ולהתפרץ, כמו לבה המתפרצת מהר געש עצום. פלאשבקים מתחילים לרוץ במוחי. פניה של סופיה פאטנסי נגלים מול עיניי, ואני מתמלאת חלחלה. אני בשום אופן לא מוכנה להיות הבאה בתור. אני לא הבאה בתור. ואני אתן את כולי כדי להינצל מאותם רוצחים.