"מה שלומך שרה מתוקה?" שאלה האישה בחביבות.
"שלומי טוב, תודה מדאם" חייכתי בנימוס "רציתי לדעת אם מני נמ-"
"אני כאן" לפתע מני הגיח ממעמקי המסדרון שבצד הבית, מסדר את הסוודר החום שלבש על גופו ומטיב את כובע הקסקט על מצחו. חיוכי התרחב למראהו. ליבי ניתר קלות בחזי.
"אני מנחש שסיימת כבר את הספר?" ספק שאל ספק קבע עובדה. זיק משועשע נראה בעיניו התכולות כשמיים. הנהנתי במרץ.
"מני, אל תשכח את המפתחות" אמרה לו האישה, שהתברר שהיא אמא שלו.
"בסדר אמא, הם נמצאים אצלי כבר בכיס"
"ילד אחראי שלי... תשמרו על עצמכם ותפקחו עין" אמרה אמו של מני, מנשקת אותו על לחייו, ומחייכת אליי במתיקות נפלאה.
ירדנו במדרגות ויצאנו אל עבר הרחוב המרוקן והשקט במקצת. סימני דמדומים נראו בשמיים, והעידו על כך שהחשיכה קרבה ובאה. מיהרנו אל הספרייה בצעדים מהירים, בתקווה שנוכל להספיק לחזור עוד לפני שהלילה יירד.
"את מתכוונת להחזיר את הספר ולחזור?" שאל מני לפתע.
"אני חושבת שאבחר לי ספר אחר להשאיל. אני כמעט בטוחה שהספרנית הזמינה ספרים חדשים והם כבר הגיעו אליה"
נכנסנו לספרייה וכמו תמיד, ההרגשה החמימה שתנור החימום הקרין הציפה אותי ונתנה לי תחושה מרגיעה.
החזרתי את הספר לספרנית החביבה והלכתי לבחור ספר אחר, בודקת במדור הספרים החדשים, בעוד מני עוקב אחריי בסקרנות.
צעדתי אל מדור הספרים החדשים, עוברת באצבעותיי בין ספר לספר, בוחנת כל כותרת. כשמצאתי ספר שהיה מוצא חן בעיניי, שלפתי אותו מן המדף, הופכת אותו על פניו כדי לקרוא את התקציר. לא, לא כל כך מתחברת לעלילה, אמרתי לעצמי בלב, מחזירה את הספר למקומו. נדמה היה כאילו הספרים מצפים שייקחו ויבחרו אותם, ממתינים לקוראים בקוצר רוח שישלפו אותם. המשכתי למדף אחר, בודקת כל ספר בתורו. לפתע ספר אחד משך את תשומת ליבי. הוא היה עטוף בכריכה חומה בהירה, ועליה היה מצויר ילדון קטנטן, ועל כתפיו הוא עטה גלימה אדומה. עיניי התרחבו מסקרנות. יש לי תחושה שאני אוהב את הספר הזה מאוד. קול קטן לחש בתוכי לבחור את הספר הזה. לא הבחנתי במני שעמד כל כך קרוב אליי, כי כשניסיתי להסתובב אליו ולהראות לו את הספר שמצאתי, נתקלתי בו קלות, מוחצת את פניי כנגד החזה שלו.
"שרה שרה... מה יהיה איתך? מתי תתחילי להבין שכדי לפנות לאנשים צריך לדבר בנימוס ולא להיתקל בהם סתם ככה?" אמר לי מני בציניות, משועשע מאוד ממה שקרה. "אני מצטערת...סליחה" עניתי לו בלחישה, מתביישת להרים את מבטי אליו כדי שלא יבחין בצבע האדמדם שהתחיל להתפשט בפניי.
"הכל בסדר מתוקה", ציחקק מני והפנה את מבטו לעבר הספר שבידי. "אני חושבת שראיתי מודעות על הספר שאת מחזיקה ביד. זה ספר חדש שיצא לאור לא מזמן" אמר לי בהתפעלות. הוא לקח את הספר מידי ועלעל בו, מתרשם מהציורים שבתוכו. "לפי מה שאני רואה, הוא נראה ספר פילוסופי. את בטוחה שתוכלי לקרוא בו?" שאל בהתעניינות.
חטפתי את הספר מידו. "בטח שאני אוכל לקרוא בו! מה, אני ילדה בת חמש? וחוץ מזה, לא נראה לי שספר שמיועד למבוגרים יכיל בתוכו ציורי ילדים" גוננתי על הספר, מוציאה למני לשון. מני אחז בבטנו וצחק צחוק מתגלגל. הצטרפתי אחריו. צחוקו היה כל כך מידבק שלא יכולתי לעצור את עצמי.
"בבקשה לשמור על השקט" שמענו את הספרנית מבקשת מאיתנו, והפסקנו לצחוק באחת. הסתכלתי על מני, שהביט בי, וצחוקו הגווע הוחלף בחיוך ממיס שנמרח על פניו. לפתע מני התקרב אליי וחיבק אותי, מוחץ את הספר המסכן שהחזקתי בידי. "היי מני תיזהר, הספ-" התחלתי לומר, אך הוא השתיק אותי כשלחש "שששש..." והידק את חיבוקו, מוחץ אותי יותר כנגדו.
הוא התנתק ממני והביט בי שוב, כל מבט שלו בעיניי שורף אותי מבפנים, מלחך כל פיסה בפניי הקטנות. כחול פוגש בחום, והמפגש יוצר ניצוצות בלתי ניראות, אך בהחלט מוחשיות. הוא הושיט את כפות ידיו אל פניי והחזיק בהם משני הצדדים, לא נותן לי להסיר את מבטו מעיניי. זהו. אני כלואה ברשת של קסם שמני יצר. קסם תכול ובוהק. הספרייה נראתה לי כל כך מרוחקת, הרגשתי כאילו אני בתוך עולם משלי, עולם שרק מני ואני נמצאים בו. העולם הזה מבודד, והצלילים היחידים שנשמעים בו הוא קצב נשימתנו ופעימות הלב. עצרתי את נשימתי. מעולם לא הבחנתי כמה מני היה מקסים, כמה היה יפייפה, עד עכשיו. מני רכן לעברי ושתל נשיקה על מצחי, הרפה והתבונן בי שוב. הייתי מהופנטת ממנו. הוא שוב רכן לעברי, עדיין אוחז בפניי ושתל שתי נשיקות נוספות על הלחיים שלי, שתי נשיקות מתוקות, אחת בכל צד. חייכתי מאוזן לאוזן. עצמתי את עיניי, מתמוגגת ונמסה בין ידיו מהתחושה שהוא נתן לי, שהוא גרם לי להרגיש. מני שב להתבונן, בוחן את תווי פניי בקפידה. "שרה..." מני לחש לי, מבטו משתהה על שפתיי המלאות והוורודות. לפתע קולה של הספרנית הקפיצה את שנינו ומיהרנו להתנתק אחד מהשני.
"קוראים חביבים, הספרייה נסגרת עוד כמה דקות. נא להזדרז"
מיהרנו אל הספרנית ורשמתי את שמי בכרטיס רשימת הקוראים של הספר החדש. "הו שרה, אני רואה שבחרת ספר חדש ויפייפה, אני בטוחה שתהני ממנו" אמרה לי בחיוך. חייכתי לעברה בחזרה, הודתי לה ויצאתי מהמקום, כשמני הולך בעקבותיי, ומהר מאוד מדביק את קצב ההליכה שלו לשלי, דואג שאף אחד בדרך הביתה לא יעז לפגוע בי.
______________________________________________________
בנות אהובות שלייייי! פשוט אין לי מילים. הצלחנו לעבור את האלפיים קריאות של הסיפור! קשה לי להאמין לזה, ושום דבר לא היה קורה בלעדיכן, אז תודה מכל הלב ❤
תודה גם על ההצבעות והתגובות שעושות לי את היום! וכמו ששרה הייתה אומרת - merci beaucoup (שזה תודה רבה בצרפתית)
בכל מקרה, מכירים את המשחק חם קר? אז אנחנו בחלק של 'מתחיל להתחמם'.
תצביעו ותגיבו כמו שאתן יודעות! ואין דבר יותר מדרבן מזה כדי להמשיך לפרק הבא, אז קדימה 💕
אוהבתת מלאמלא ❤❤
ČTEŠ
Love, Sarah
Romance"החיים שלנו הם כמו פאזל אחד ענק המורכב מהרבה חלקים קטנים. עבר מעורבב עם הווה, ואהבות קטנות מסתתרות מתחת לשינאות הנחרצות. החוכמה היא לדעת לחבר את מה שנראה הכי מתאים, לפי החוש ולפי העין. אלה הצעדים הקלים. השאר - קצת יותר מסובך. ומעולם לא חשבתי שחיי יכ...
פרק 12
Začít od začátku
