מה שיקרה יקרה

פרק 50:

***נקודת המבט של אור***

כשרון אמר לי שאלכס בהיריון הרגשתי כיאלו אין לי טעם, הרגשתי חלש, כיאלו לקחו לי את הנשמה, אני יודע שאולי זה נשמע לי הגזמה אבל אלכס תמיד הייתה החיים שלי ועכשיו כשהולך להיות לה תינוק אני לא רואה משמעות לחיים שלי כיאלו הכל התפרק לי בין הידיים "מה זה בהריון?" שאלתי את רון, הרגשתי שהדמעות מאיימות לצאת, לא רציתי שהם יצאו, לא רציתי להיות חלש, לא שוב "בוא נעוף מפה קודם" רון אמר ויצאנו לכיוון האוטו שלו, נכנסנו לאוטו ונסענו "היא בהריון, אני לא יודע מה להגיד לך.." רון אמר בשקט, אני לא יודע אם בכלל ללכת לדבר איתה, היא תמיד רצתה חיים מושלמים אולי אני פשוט לא צריך להיות חלק מהם, ככה וויתרתי על האהבה שלנו, ועכשיו אני מבין איזה טעות זאת הייתה "אתה חושב שאני צריך לדבר איתה?" שאלתי את רון, הוא לא הסתכל עלי, הוא היה מרוכז בנסיעה, ראיתי על העיניים שלו שיש משהו שהוא לא מספר לי, כאב לו לדבר על זה, כיאלו יש משהו רע שקורה "אני חושב שכן" רון אמר וצל של חיוך עלה על פניו "תיסע לבית שלכם" אמרתי לו "אממ.. היא לא בבית" הוא אמר "אז תיקח אותי לאיפה שהיא נמצאת" אמרתי "היא עברה לגור עם איתן" רון אמר בבושה "מה?" שאלתי, למרות ששמעתי מה הוא אמר, פשוט לא האמתי למה שאני ששומע, למרות שכשאני חושב על זה, זה לא נשמע נורא יהיה להם ילד, הם צריכים בית משלהם, אבל עדיין הכל הסיפור הזה נשמע לי לא טוב "אני מצטער.." הוא אמר בשקט "אני צריך לדבר איתה, תקרא לה לצאת החוצה טוב?" שאלתי והוא הנהנן לחיוב, הגענו לבית שלהם, שלא היה רחוק מהבית הקודם שלה, רון נכנס לבית שלה ואני חיכיתי סבלנות, אחרי כמה דקות רון ואלכס יצאו, אלכס הייתה נראת שבורה, אני לא יודע מאיזה סיבה אבל ככה היא הייתה נראת, הבחנתי בבטן הקטנה שגדלה ואהבתי אותה יותר, יצאתי מהאוטו והיא נעצרה במקום, היא הסתכלה עלי בלי לומר מילה, רון נכנס לאוטו והשאיר אותנו לדבר לבד, ניגשתי אלייה וחיבקתי אותה, כל כך התגעגעתי לריח שלה, היא לא חיבקה אותי בחזרה וזה צבט אותי מבפנים, אבל העדפתי שלא תחבק אותי מאשר שאני לא אראה אותה "לא ראיתי אותך שלושה חודשיים וזה קורה?" שאלתי בחיוך "מה אתה עושה פה?" היא שאלה "אני חייב לדבר איתך" אמרתי והיא הורידה את המבט ממני "דיי אור.. אני בהיריון, אני לא כוח למשחקים" היא אמרה והקול שלה נשבר "בבקשה תתני לי להסביר" אמרתי, התפללתי שהיא תיתן לי הזדמנות "היה לך כל כך הרבה זמן לתת לי הסבירים, ובמקום זה רק התרחקת ממני" היא אמרה והעיניים שלה נצצו, "אלכס.." ניסיתי להגיד והיא עצרה אותי "לא.. אור לא! אתה לא יכול לבוא לבית שלי ושל איתן ולצפות ממני להקשיב לך אחרי כל כך הרבה זמן חיכיתי לך, אתה יודע כמה אהבתי אותך ואתה פשוט התעלמת מזה, הייתי צריכה אותך ואתה הלכת.. שוב" היא אמרה "אהבת?" שאלתי "כן אור אהבתי. כמה זמן חשבת שאני אחכה לך? אני עכשיו במקום אחר, אני עם איתן וזה נגמר." היא אמרה, כל כך רציתי לשנות את הדעה שלה, אבל לא מצאתי את המילים, ידעתי שבאיזשהו מקום היא צודקת, איתן יצא מהבית לכיוונו, הוא נעצר לידו ושילב ידיים, אחריו יצא כלבלב קטן בצבע לבן, כמו שאני הבטחתי שאני אקנה לאלכס, הכלבלב נעצר והתיישב ליד אלכס "מה אתה עושה פה?" איתן שאל וזרק לעברי מבט עצבני "אני.. אני.. הייתי לדבר עם אלכס" מלמלתי בשקט "אוקי, אז השיחה הסתיימה" הוא אמר ומשך את אלכס מהזרוע לכיוון הבית, הסתכלתי עלייה מתרחקת ממני, לפני שהיא נכנסה היא זרקה לעברי מבט שבור, דמעה אחת הצליחה לברוח מעייני האופרות, הסתכלתי על הדלת נסגרת, נשארתי לבהות בבית שלה לפחות 5 דקות, לא הצלחתי לזוז, הראש שלי אמר לי שזה נגמר אבל הלב שלי אמר שאסור לי לוותר, אבל לא ראיתי דרך להחזיר אותה אליי. 

הזמן חולף, אני מסתכל על אלכס כל הזמן, אני שומר עלייה מהצד, אולי זה נשמע חולני, אבל אני לא רואה את עצמי בלעדייה, כל כך הרבה זמן הייתי איתה, אני פשוט נתתי לה ללכת, קמתי בבוקר והלכתי למסוך לעבוד עם רון, הגעתי לעבודה ורון היה שם עם השותף שלו ג'קסון , נכנסתי בדממה ורון התקדם לכיווני "מה אחי? איך אתה?" הוא שאל והניח את ידו על הכתף שלי, כל התקופה האחרונה הייתה חרא, הסיוטים לא עוזבים אותי, אני לא מצליח לישון טוב ואני כל היום חושב על אלכס, לא עניתי לו רק חייכתי חיוך מאולץ לעברו, לא היה לי כוח לדבר ולטחון את הסיפור הזה, כנראה שאני צריך להשלים עם העובדה, שלאלכס יש חיים חדשים ואני לא חלק מהם.

***נקודת המבט של רון***

אור שבור, הוא בא לעבודה ובקושי מדבר, הוא נראה רע, אני ממש רוצה לספר לו את האמת , אבל הבטחתי לאלכס, אני לא רוצה לגרום מצב לא נעים ביני לבין אלכס, הבטחתי לה שאני לא מתערב בחיים שלה יותר, היא כבר בת 19 ואני לא יכול לקבוע לה מה לעשות, ואני עדיין לא יודע מי האבא וגם היא לא יודעת, היא מתקרבת ללידה בכל יום וכל יום אני חושב על זה יותר, אולי אני פשוט צריך לספר לאור את האמת, ולהגיד לו שזאת החלטה שלה והוא צריך לקבל אותה, אבל הוא לא יקשיב לי הוא ילך לאיתן ויספר לו, או שהוא יבקש לעשות בדיקה אבהות, אני כל כך מסובך.