מה שיקרה יקרה

פרק 45:

****נקודת המבט של אלכס***

קמתי בבוקר לצד אור, הוא היה כל כך רגוע ויפה גם מתוך שניה, אני לא יודעת למה עשיתי את זה, פשוט כל כך התגעגעתי אליו, אני לא יודעת למה נישקה לא הספיקה לי, זה הייתה טעות לשכב איתו, קמתי בזהירות מבלי להעיר אותו והלכתי למטבח, הכנתי לעצמי קפה והתיישבתי, המוח שלי התחיל להריץ מלא מחשבות, אני אוהבת אותו ועכשיו יהיה לי הרבה יותר קשה לשחרר ממנו, אור נכנס למטבח רק עם מכנסיים, הוא היה כל כך יפה, העיניים שלו זהרו, הוא התיישב לידי ושתק "רוצה קפה?" שאלתי "לא.. תודה" הוא אמר בשקט "אור זה הייתה טעות" אמרתי לבסוף, הוא הסתכל עלי במבט מוזר, כאב לי להגיד את המילים האלה, אבל לא יכולתי "אתה לא יכול לבוא לפה ככה! לשגע אותי עם המילים שלך, אני לא יכולה פשוט לבגוד ככה באיתן שוב!" אמרתי וניסיתי להישאר רגועה למרות שידעתי שזה לא יקרה "אלכס תסתכלי עליי" הוא אמר ולא הרמתי המבט, הוא קם לעברי והרים את הפנים שלי בזהירות "אלכס אני מבטיח לך שברגע שכל החרא הזה מסתיים אני בא לפה ומספר לך הכל!" הוא אמר וראיתי שהדמעות חונקות אותו "כמו שהבטחת שתישאר?" שאלתי "אלכס די בבקשה, רק דבר אחרון, אל תשכחי אותי תבטיחי לי" הוא אמר וידעתי שהוא נואש למילים שלי, זה רק מה שירגיע אותו "אני מבטיחה" אמרתי, הוא לא אמר מילה, הוא הלך להתלבש , אני ישבתי עדיין באותו מקום, הוא חזר והתיישב לידי "את כל מה שרציתי, כל הטוב שיש לי בא ממך, ועכשיו אין לי אותך, אולי זאת הטעות שלי, אבל תאמיני לי שברגע שאני אוכל לספר לך מה קרה אני יבוא!" הוא אמר, הוא נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים והלך, נשארתי לבד, הייתי בשוק מעצמי, שהייתי גם עם איתן וגם עם אור ועוד יום אחרי יום, מה ניהיה ממני, רון נכנס הביתה עם ליה והבנתי שאני יושבת ככה מהבוקר, ליה הלכה לחדר ורון נשאר איתי "אלכס הכל בסדר?" הוא שאל "מה קמת עכשיו?" הוא שאל מופתע כשראה את הקפה בחוץ "לא אני יושבת ככה מהבוקר" אמרתי ביאוש, הוא התקרב אלי ושאל "מה קרה?" הסתכלתי עליו ולא ידעתי אם לספר לו "אור היה פה ו.. הוא היה פה ושכבנו" אמרתי ביאוש, לא האמנתי שאמרתי לו את זה "הוא סיפר לך?" הוא שאל מופתע "לא.. הוא לא סיפר לי כלום, הוא היה אמור לספר לי משהו?" שאלתי "לא לא" הוא אמר מיד "מה אתה יודע ולא מספר לי?" שאלתי בעצבים, כולם יודעים הכל חוץ ממני "זה לא התפקיד שלי לספר לך, אור יספר לך כשהוא יכול ללי"הוא אמר "שכבתי גם עם איתן, שלשלום" פלטתי לבסוף "מה?" הוא שאל והפרצוף שלו היה בהלם "אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי, עד שחשבתי שאני מצליחה להתגבר על אור, אז הוא הופיע פה ו.." ניסיתי להגיד, אבל כבר לא היה לי כוח "אלכס את לא נורמאלית" הוא אמר והוא היה מאוכזב ממני "אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי" אמרתי ביאוש "את מספר לאיתן?" הוא שאל "לא כמובן שלא!" אמרתי מיד "אני לא יכולה לאבד את שניהם" הוספתי "אלכס אני לא מתערב לך אף פעם ואת יודעת את זה, אבל כל מה שעשית זאת טעות, תחשבי פעם הבאה!" הוא אמר, הוא נתן לי נשיקה בראש והלך לליה.

***נקודת המבט של אור***

הייתי בבית כל היום, אמא שלי ניסתה לדבר איתי, אבל לא הייתי מסוגל, כאב לי כל הגוף, כל דקה חשבתי על הלילה עם אלכס, כל כך הייתי זקוק לה, ועד שזה קרה ושכבנו בבוקר זה נגמר, לא האמנתי מחר היא נוסעת לקלוג' וזאת הייתה הזדמנות שלי, אבל לא יכולתי לסכן אותה ככה, לא יכולתי לספר לה, פחדתי עלייה, פחדתי לפגוע בה, ג'ק התקשר לי ואמר לי להגיע אליו, לקחתי את המפתחות של האוטו והשארתי לאמא שלי פתק שאני אחזור יותר מאוחר, נכנסתי לאוטו ונסעתי,הפחד הזה לא עוזב אותי, אני לא מצליח להשתחרר ממנו לא משנה מה, הגעתי לג'ק ונכנסתי והיה שקט, לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת, מולי עמד ג'ק ואחריו שלושה אנשים שמכוונים אלי אקדחים, "אני מבין שאתה אוהב לחיות על הקצה?" הוא שאל והסתובב לידי "מה אתה רוצה?" שאלתי בתמימות, למרות שידעתי בדיוק על מה הוא מדבר "מה עשיתי אצל אלכס?" הוא שאל בעצבים "ג'ק שחרר ממני!" צעקתי, הוא לא אמר כלום הוא התקרב לאחד האנשים שלו ולקח לו את האקדח במהירות והתקדם אלי, הוא תפס בראשי וכיוון אלי את האקדח "יש לי מספיק שימכרו סמים במקומך, בשנייה אני יכול להרוג אותך!" הוא אמר "אז אם יש לך כל כך הרבה אנשים מה אתה צריך אותי?" שאלתי "זה הופך את זה למעניין" הוא אמר וצחק "תשחרר אותי" אמרתי, שכבר התחיל לכאוב לי "יאללה סע, יש את השקיות על השולחן, עוף מפה!" הוא אמר והצביע על הדלת.