מה שיקרה יקרה

פרק 33:

****נקודת המבט של רון****

נסעתי עם הילי באמבולנס ואלכס ואור נסענו אחרינו "הכל יהיה בסדר נשמה שלי אני פה איתך" אמרתי להילי וליטפתי את שערה בעדינות "נו כבר זמן לוקח להגיע לבית חולים המזדיין הזה" צעקתי לעבר הנהג "יש פקק אחי" הוא אמר לעברי בעדינות "היא לא נושמת" צעקתי בלחץ , תוך זמן קצר השתחרר הפקק בכביש והגענו לבית החולים, לקחו את הילי לחדר ניתוח, התיישבתי בכיסא וראיתי את אור ואלכס רצים במסדרון לעברי "הכניסו אותה לחדר ניתוח?" אלכס שאלה אותי כשהיא מתנשפת, אך לא עניתי לה הנהנתי לכיוונה , עבר כבר הרבה זמן כמעט שעתיים הרגשתי שכל דקה כמו נצח, הכל היה נראה לי שחור, התחלתי להסתובב במסדרון, לא הצלחתי לשבת, אלכס ניגשה אלי ועצרה אותי "רון תסתכל עלי" היא אמרה ואני הרמתי את הראש שלי לעברה "יהיה בסדר אני מבטיחה לך" היא אמרה, "מאיפה את יודעת אה? אם זה היה בסדר היא לא הייתה תקועה בחדר ניתוח מזדיין שעתיים" צעקתיי עלייה "רון.." היא ניסתה לדבר שוב "אלכס עזבי אותי באמא שלך" אמרתי והמשכתי להסתובב, עברה עוד חצי שעה שהרגישה כמו שלוש שעות, ניגשתי לפקידה "מתי מישהו יבוא להודיע לי כבר?" צעקתי לעברה "אני מצטערת כשיהיה לרופאים מה להגיד הם יבוא" היא אמרה באדישות וזה רק עצבן אותי יותר "לכי תזדייני" צעקתי עלייה והעפתי על הרצפה את כל הקלסרים שהיו מונחים על הדלפק "עכשיו מישהו יכול לבוא לפה ולהסביר לי מה קורה עם חברה שלי?" צעקתי עלייה שוב "אני מצטערת" היא ענתה לי בקול מבוהל, אור ניגש אלי והחזיק אותי בשתיי ידיים "אחי אתה מתחרפן, תרגיע" הוא אמר לי בעדינות, הלכתי לשבת והוא בנתיים הרים את כל הקלסרים שזרקתי על הרצפה "אני מצטער בשמו" הוא אמר לפקידה כשהוא שם את הקלסרים על הדלפק בחזרה, עברה עוד חצי שעה ולבסוף ניגש אלי רופא, מיד התקדמתי אליו ואור ואלכס מאחורי "אתה קרובים של הילי?" הוא שאל "כן אני חבר שלה, אני יכולה להיכנס לראות אותה?" שאלתי "אני ..." הרופא התחיל לגמגם "אי אפשר לבקר אותה עדיין?" שאלתי בלחץ "לא אני מצטער" הוא אמר ולא הבנתי על מה הוא מדבר "אני צריך לחכות עוד?" שאלתי בעדינות "להילי, היה דימום במוח, היא הגיעה אלינו מאוחר מידי, ניסינו לעשות הכל.." הוא אמר וסירבתי להאמין למה ששמעתי "מה זאת אומרת ניסינו לעשות הכל? איפה חברה שלי דוקטור?" שאלתי "הילי כבר לא איתנו, אני ממש מצטער" הוא אמר ושם את היד שלו על הכתף שלי, העפתי את ידו בפרעות "אל תזיין לי תמוח" צעקתי עליו "אני מצטער אין מה לעשות יותר" הוא אמר והלך משם "לא לא זה לא קורה לי" אמרתי ונפלתי בבום על הרצפה "הילי!!" צעקתי בחוזקה, התרוממתי מיד ורצתי לכיוון חדר הניתוח, הבטתי מבחוץ וראיתי אותה שוכבת בשלווה, נכנסתי לחדר וניגשתי אלייה "הילי, בבקשה תתעוררי, אני לא יכול בלעדייך, אני צריך אותך..." מלמלתי לעצמי, וכבר לא הצלחתי להחזיק את הדמעות הם ירדו מעצמן "לא לא, הילי, אני אוהב אותך, את לא יכולה ללכת לי עכשיו" אמרתי אבל זה לא עזר, היא נשארה באותו מצב, נתתי לה נישקה עדינה על השפתיים והרגשתי שמושכים אותי מהחדר "לא, תעזבו אותי, הילי!!" צעקתי והם שחררו אותי ונפלתי על הרצפה, אור ניגש אלי והרים אותי, נסענו הביתה והנסיעה עברה בשקט, אלכס לא הפסיקה לבכות, וכך גם אני, הדמעות ירדו מעצמן, הגענו הביתה וישר נכנסתי לחדר שלי, העפתי את הכיסא הרסתי את כל החדר שלי, שברתי את הדלת של הארון, וכל דבר שעמד לי בדרך, העפתי את המגירות וכל הניירות עפו על הרצפה, הבחנתי במעטפה כחולה, היה כתוב עליה "לגבר שלי" לקחתי אותה ושוב הדמעות הציפו אותי, פתחתי אותה בזהירות והתחלתי לקרוא "מאמי שלי, אם מצאת את המכתב הזה כנראה שאני כבר לא פה, אני מצטערת שלא נשארתי חזקה, ואם לא בשבילי אז לפחות בשבילך, אבל לא הצלחתי, אני אוהבת אותך ואני תמיד אוהב, אתה תפסת ותמיד תתפוס חלק ענק בחיים שלי, אתה הנשמה שלי החלק שמשלים אותי, הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות וסירבתי להאמין, אחרי שהוא לקח אותי ממך, הרגשתי מלוכלכת, הוא עשה לי דברים נוראים רון, אתה לא יכול להבין, הוא נגע בי והזריק לי דברים , נכון אתה מצאת והרגשתי שחזירו לי את הלב בחזרה, אבל לצערי זה היה מאוחר מידי, והוא אנס אותי, לא יכולתי לחיות עם הרגשה הזאת, נכון שפעם הוא היה חבר שלי, אבל הוא לא היה ככה פעם ואחרי כל מה שהוא עשה סירבתי להיות איתו בקשר והוא רדף אותי, ברחתי וחשבתי שזה נגמר אבל לא, גם כשחזרתי הוא לא הפסיק. יום אחר כך הלכתי לרופא והוא אמר שהתחיל לי דימום במוח ושאם לא אטפל בזה עכשיו אני יכולה למוות, לא טיפלתי בזה וזה מה שקרה, אני כל הזמן חשבתי שאם לא הייתי כועסת בגלל הבחורה הזאת אז אולי זה לה היה נגמר ככה, אני רק רוצה שתזכור שאני אוהבת אותך הכי בעולם גבר שלי, לא יכולתי לבקש מישהו יותר טוב ממך, במילה אחת זכיתי, תמשיך בחיים שלך ואל תעצור אותם בגללי, תזכור תמיד שתמישהו אנחנו ניפגש, אני תמיד אשמור עלייך מאיפה שאני לא נמצאת אוהבת ותמיד אוהב אותך הילי" סיימתי לקרוא את המכתב והרגשתי כיאלו הלב שלי נשבר, במעטפה הייתה תמונה שלי ושל הילי, מאחריה היה כתוב "תשמור על התמונה שלנו, אני אוהבת אותך" נשכבתי במיטה ליד כל הבלגן, שמתי את הראש על הכרית ולא הפסקתי להסתכל על התמונה.