***נקודת המבט של רון***
עבר חודש, חודש שהילי לא כאן איתי, זה היה החודש הכי קשה בחיים שלי, אני בקושי ישן, בקושי יוצא מהחדר נכנסתי למצב שאני לא יודע אם אני אוכל לצאת ממנו, המחשבה שאני לא יכול לראות אותה יותר גורמת ללב שלי לעצור, הוא ניהיה חלש כל פעם שאני חושב עלייה, אף אחד לא יודע כמה אני מתגעגע אלייה, זה משהו שאני בחיים לא אצליח להסביר, אני מתגעגע לריח שלה, לעיניים הכחולות והיפות שלה , כל כך קשה להפסיק לדמיין את הפנים שלך בכל פעם שעצמתי עיניים ואני לא יודע אם אני אצליח אי פעם לשכוח אותך , נעלתי נעליים ויצאתי מהחדר, ראיתי את אור ואלכס מביטים בי, אלכס נשארה באותו מצב, היא עם אור והוא מצליח להרים אותה, ואני לא מרגיש שיש מישהו יכול להרים אותו מהמצב שאני נמצא בו, ירדתי במדרגות והרגשתי את העיניים שלהם נעוצות בי, יצאתי מהדלת ולקחתי נשימה עמוקה, התחלתי ללכת אני לא בדיוק ידעתי לאן אבל הלכתי,הייתי חייב את השיחרור הזה.
**נקודת המבט של אלכס***
"יפה שלי"אור אמר כשהוא לא הוריד ממני את המבט והזיז את השיער בעדינות מהפנים שלי "די אני מתחנן אני לא יכול לראות אותך בוכה" הוא הרים את הראש שלי אליו וניגב את הדמעות שלי בעדינות "אני באמת רוצה.. אבל אני לא.. לא מצליחה" אמרתי בגמגום "אני לא יכול לשקר לך, זה פצע שלא יעבור יפה שלי, תמיד הוא ישאר פתוח, אבל החיים ממשיכים, אני בטוח שהילי לא הייתה רוצה שתעצרי אותם בגללה" הוא אמר בעדינות, הוא יודע שהמצב רגיש ומילה אחר לא במקום יכולה לשנות את הכל "אני יודעת אור.. אני באמת מנסה" אמרתי "אני יודע מאמי שלי, ואני אוהב אותך ואני פה איתך" הוא אמר ונתן לי נישקה רכה ועדינה בשפתיים, הרגשתי את החום שלו ואת כל האהבה שהוא נותן לי, התנתקתי ממנו בעדינות ואמרתי "אני שמחה שאתה פה איתי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך" אמרתי והוא לא ענה, הוא חייך אליי בעדינות ונישק אותי.
***נקודת המבט של רון**
אני לא יודע איך, אבל הגעתי למקום שראיתי את הילי, זאת הייתה הפעם שהבנתי שאני אוהב אותה, כשראיתי את הבן זונה הזה תופס אותה הרגשתי כיאלו תופסים אותי ובאותה שנייה רציתי שהיא תיהיה שלי, מאז שנכנסתי לחיים שלה רק רע עשיתי לה, ההרגשה הזאת שהכל בגללי לא משחררת אותי, בתוך תוכי אני יודע שאני לא אשם, אבל המחשבה הזאת פשוט לא הולכת "רון.." שמעתי שוב את הקול הזה "אתה מדמיין רון דיי" מלמלתי לעצמי והתקדמתי מהמקום הזה, אני לא יכול לשקוע בזיכרונות זה לא עושה לי טוב, עבר חודש והמצב ניהיה יותר גרוע "רון אני יודעת שאתה שומע אותי" שוב שמעתי את הקול הקטן הזה "לא לא לא!!" צעקתי בחוזקה, נפלתי על הברכיים "דיי תלך מפה" צעקתי עצמי, לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לרוץ, לשחרר עצבים, תוך זמן קצר נכנסתי הביתה, נתתי לעצמי לפול צמוד לדלת וחשבתי, עליתי לסלון ואור ואלכס נשארו באותו מקום, התיישבתי ליד אלכס, הפרצוף שלה היה מופתע, היא לא ציפתה ממני, כבר חודש שאני לא מדבר איתם "אני שוב.. שוב.. אני לא יודע" אמרתי מנסה לשחרר את מה שאני רוצה להגיד, אלכס ואור הסתכלנו עליי מחכים שאני אדבר, הם לא אמרו כלום, הם לא רצו ללחוץ עלי "אני מתחרפן אלכס, אני לא יודע מה לעשות" אמרתי ושיחררתי נשימה עמוקה "רון אני פה" היא אמרה וחיבקה אותי "אני שומע אותה, אני שומע את הילי" אמרתי מתנתק מהחיבוק שלה והסתכלתי לה בעיניים רציתי לראות את המבט שלה, היא לא הייתה מופתעת "זה בסדר.." היא אמרה "אני לא יכול.. אני לא יכול לתחרפן" אמרתי ביאוש והורדתי את המבט שלי ממנה, היא הרימה את הראש שלי "אתה לא מתחרפן רון זה בסדר" היא אמרה בעדינות "הזמן יעשה את שלי, תאמין לי" רון אמר ושם את ידו על הכף שלי. הלכתי לחדר שלי והסתכלתי כל התמונה שלנו.
YOU ARE READING
מה שיקרה יקרה
Romanceאלכס מקול לומדת בבית ספר תיכון שנה אחרונה , החיים שלה לא יציבים וקשים , כאשר אבא שלה לא נמצא בתמונה ואמא שלה לא "נורמאלית" . לאלכס יש חברה אחת טוב בשם הילי ואת אור גרין , אור היה החבר הראשון שלה להכל. שאיכשהו לא משנה מה הוא תמיד יצוץ בזמן הכי לא מ...
