מה שיקרה יקרה

פרק 14:

***בתמונה-ליה****

***נקודת המבט של אלכס*****

עבר כבר שבוע , העין שלי חזרה כמעט למצב הטבעי שלה, במזל לא היה נזק, שבוע שלא ראיתי את אור ,יוצא לי לחשוב עליו יותר מידי, האמת לאט לאט אני מתחילה לחשוב שאולי , אני כן צריכה להיות איתו, ואיתן סתם תירוץ, איתן נכנס בסערה לחדר שלי בבית החולים "בייבי , בואי הולכים" הוא אמר מחייך,ועזר לי לקום , הוא אסף את הדברים שלי, אחרי 5 דקות יצאנו לכיוון הבית, אחרי בערך 20 דקות הגענו, רון וליה חיכו לי, עם בלון גדול של לב, ליה קפצה עלי ונתנה לי נישקה, ישבנו קצת כולנו ביחד ואחרי זמן קצר אני ואיתן הלכנו לחדר, שכבנו אחד ליד השני במיטה, "בואי הולכים" לפתע איתן אמר ותוך כדי קפץ מהמיטה ונעל נעליים "מה? לאן?" שאלתי מופתעת ולא מבינה "נו בואי, הולכים" , קמתי מהמיטה ונעלתי נעליים, יצאנו מהבית והלכנו כמה דקות ברגל, הגענו לנחל , למקום שלי ושל אור, זה המקום שהיינו בורחים אליו שהיה קורה משהו רע לאחד משנינו, פה גם הייתה הנשיקה הראשונה שלנו, הרגשתי לא בנוח לשבת שם עם איתן, אבל העדפתי שלא לספר לו על החווית שלי עם אור, החלטתי לשבת עם איתן קצת, ואחר כך אני אגיד לו שאני לא מרגישה טוב או אמציא לו תירוץ אחר, הסתכלתי מסביב , נזכרתי בנשיקה הראשונה שהייתה, איתן סובב לי את הראש בעדינות, החזיר אותי למציאות מכל המחשבות שמתרוצצת לי בראש "אלכס לא יצא לנו לדבר, אני כל כך מצטער" הוא אמר בלחש, "אתה לא צרי.." עוד לא הספקתי לסיים את המשפט, "לא חכי, אני כן צריך, בגללי קרה לך כל הדברים האלה, אני מצטער , אני בחיים לא אתן למישהו לפגוע בך ככה שוב, אני מבטיח" הוא אמר והסתכל עלי, בעיניים מתחננות ונוצצות, כיאלו הדמעות חונקות אותו בגרון, "אני יודעת שזה לא באשמתך, אני לא כועסת, אני כועסת על עצמי, שהלכתי, בלי להגיד לך, ועוד במקום עם אנשים שאני לא מכירה" אמרתי, מנסה לחייך, הוא התקרב אלי, ונשק לי על השפתיים , אני אוהבת את טעם השפתיים שלו, הנשיקות שלו גורמות לי להרגיש מיוחד, הנשיקה המשיכה להתקדם, בתוך שניות הייתי עליו ושכבנו על הדשא, אחרי כמה דקות מלאות אהבה, הנשיקה הסתיימה, המשכתי לשכב עליו, ושמתי את הראש צמוד לצוואר שלו, הוא ליטף את הראש וככה היינו במשך הרבה זמן. אחרי כמה שעות טובות ביחד חזרתי הביתה ונשכבתי על המיטה ,חזרו לי המחשבות על אור.

***נקודת המבט של אור****

לא ראיתי את אלכס כל כך הרבה זמן, היא חסרה לי, אני לא יודע איך היא מרגישה, אני אפילו לא יודע אם היא חזרה הביתה, לא רציתי להפריע לה לאיתן, אני יודע שטוב לה איתו, אני לא יכול לבלבל אותה כל הזמן, תמיד אני מפריע לה בזמן הכי לא מתאים, אני לא רוצה לעשות לה את זה שוב.

אני מרגיש רע, אני כל הזמן פוגע בה, היא הייתה החברה הכי טובה שלי, מעבר לזה שהיינו יחד, המחשבות שלי לא פוסקות לרגע, אם אני חושב על משהו אחר, אני תמיד מצליח לקשר אותה לאלכס, דפיקה בדלת מוציאה אותי מהחשבות "רגע" אני צועק בתקווה שמי שבדלת ישמע אותי, פתחתי את הדלת וראיתי את אלכס "אני יכולה להיכנס?" היא שאלה , ואני הנהנתי לכיוונה וזז מהדלת ומפנה לה מקום לעבור, הייתי מופתע מהיותה פה, התיישבנו בסלון, היא התיישב מולי והסתכלה לי ישר בעיניים "למה לא באת לבקר אותי?" היא שאלה ישר "אני מצטער, לא רציתי להפריע לך לאיתן" אמרתי, ולא מפסיק להתסכל עלייה "אתה אף פעם לא מפריע לי" היא אמרה והורידה את המבט ממני, הרמתי את הראש שלה בעדינות ושאלתי "התגעגעת אלי?" היא הזיזה את הראש בשלילה, "באמת?" שאלתי בתמימות , החום הפנימי השתלט על כל גופי , "אני התגעגעתי אלייך" היא אמרה מבלי להסתכל עלי, גם אני התגעגעתי אלייה, לריח שלה , היא התקרבה אלי, ושמה את הראש שלה על הבירכיים שלי, ליטפתי את שערה בשקט, "מתי תביני שאני לעולם לא הולך" אמרתי כמעט בלחש, הרגשתי שהיא מחייכת "מתי תבין שיבוא יום ולא ארצה אותך?" היא אמרה , מרימה טיפה את קולה העדין "זה ממש לא יקרה" אמרתי בטוח בעצמי, "ולמה אתה כל כך בטוח בעצמך?" היא שאלה "אני לא, אבל אני רוצה להאמין שאת אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך, למרות שאני בטוח, שאני אוהב אותך יותר" אמרתי מזיז את השיער מהפנים שלה, "אם היית אוהב אותי באמת, לא היית עוזב אותי ככה, ברגעים הכי קשיים שלי" היא אמרה, ידעתי שהיא צודקת, אבל אני באמת אוהב אותה "את יודעת שקשה לי להישאר כל כך הרבה זמן" אמרתי, לא מזיז את העיניים שלי ממנה, היא לא אמרה כלום, היא התרוממה והסתכלה עלי, "אני מבטיח להישאר הפעם" אמרתי בטוח בעצמי, התקרבתי אלייה ונישקתי אותה, טעם השפתיים שלה היה כל כך מוכר, התגעגעתי לטעם הזה בכל פעם שנישקתי מישהי אחרת, אהבתי להיות איתה , "מה את רוצה לעשות עכשיו? את עם איתן" אמרתי טיפה מתרחק ממנה, מבין שזה לא בסדר "אני אוהבת אותך" היא אמרה, והרגשתי מין עקצוץ נעים בבטן "אני רוצה להיות איתך" היא הוסיפה, מה שגרם לבטן שלי להתהפך עוד יותר, "מה תגידי לאיתן?" שאלתי , "אני אגיד לו מה שאני מרגישה" היא אמרה בשקט "אני בטוחה שהוא יבין" היא הוסיפה אחרי שנייה לא נותנת לי לענות, "תישארי לישון איתי?" שאלתי , היא לא ענתה היא הנהנה בשקט, נכנסנו למיטה בשקט, היא נרדמה בין הזרועות שלי , היא הייתה כל כך יפה, גם כשהיא ישנה, ליטפתי אותה בעדינות, ולאחר זמן קצר, העיניים שלי נעצמו לאט לאט.

*****נקודת המבט של אלכס*****

קמתי בבוקר לצד אור, זאת הייתה הרגשה כל כך נעימה, נעימה ומוכרת,כל הניסיונות שלי להיות עם בנים אחרים נכשלו, אף אחד מהם לא השתווה לאור,אפילו לא לרגע,אפילו לא איתן, אף אחד מהם לא הצליח לשמח אותי כמו אור וגם אף אחד להצליח להעציב אותי כמו אור, ניסיתי לצאת בשקט כדי לא להעיר אותו "לאן את הולכת?" לפתע שמעתי את אור, הסתובבתי ואמרתי , "אני הולכת להתארגן ניפגש בבית ספר" יצאתי בשקט, לאחר 2 דקות הגעתי הביתה, התארגנתי בשקט, לאחר חצי שעה רון וליה יצאו ואני הצטרפתי אליהם, אחרי 10 דקות הגעתי לבית ספר, לא ראיתי את איתן היום, הוא לא לומד איתי ביולוגיה ופיזיקה , עוד לא מצאתי את הזמן המתאים לדבר איתי "אחותי עיכבו לי את הטיסה מחר אני מגיעה בטוחה" צלצול של הודעות נשמע בשקט שהיה בכיתה, הוצאתי את הטלפון וראיתי את ההודעה מהילי "מחכה לך יפה שלי" עניתי , היום עבר די מהר, לא ראיתי את אור או איתן , לקראת סוף היום, הלכתי להחזיר את הספרים שלי ללוקר, ראיתי מבעד לחלון ,מכיתה הפיזיקה , דמות מוכרת, לא כל כך הבנתי מי זה , ראיתי את אור, הוא היה עם מישהי אחרת, בלונדינית שלא הייתה מוכרת לי, לפתע היא התקרבה אליו ונישקה אותו, הנשימות שלי היו כבודות, סגרתי את הלוקר ורצתי לכיוון הבית, רציתי כל כך מהר, לפתע צפירה חזקה של מכונית עצרה אותי במקום, "תסתכלי לאן את הולכת, מפגרת" צעקו לי מהאוטו שצפר לי, נכנסתי הביתה בוכה, לא הצלחתי להחזיק עצמי, נכנסתי לחדר שלי והתיישבתי על המיטה, בהיתי בקיר במשך הרבה הזמן, הדמעות לא הפסיקו לרדת, ככה עבר כמה שעות, נעלתי את עצמי בחדר ולא יצאתי. לפתע אני שומעת דפיקה על דלת החדר שלי "לא עכשיו" צעקתי "אלכס אני חושב שתשמחי לראות מי פה" רון ענה בחזרה "אין לי כוח רון" אמרתי נטולת כוחות "תפתחי עכשיו" שמעתי קול מוכר, אבל לא ברור, קמתי לפתוח וראיתי את הילי, היא ראתה אותי בוכה "מה קרה יפה שלי?" הוא שאלה תוך כדי שהיא מרימה לי את הראש, לא עניתי לה, נכנסנו לחדר ושמתי את הראש על הכתף שלה ממשיכה לבכות "יפה שלי למה את בוכה?" היא שאלה מנסה לנגב לי את הדמעות שלא מפסיקות, אחרי שנרגעתי סיפרתי לה הכל, היא הייתה בהלם מוחלט, אפילו ברחו לה דמעות, היא ניסה להיות חזקה ולא להישבר, כדי לא להכביד עלי יותר, ככה עבר הלילה, אני דיברתי והילי הקשיבה, בדיוק מה שחברה צריכה לעשות, היא דאגה להקשיב לכל למילה , היא התעניינה וגרמה לי להרגיש הרבה יותר טוב, היא תמיד ידעה איך להרגיע אותי, אחרי כל כך הרבה דמעות, שמתי את הראש על הילי, היא ניגבה לי הדמעות וליטפה לי את השיער בעדינות, לאט לאט העיניים שלי שרפו מדמעות, וניהיו כבודות ובכמה שניות נעצמו.