מה שיקרה יקרה

פרק 38:

***נקודת המבט של אלכס**

אור התקדם אלינו והמבט שלו היה עצבני "מה הוא עושה איתך?" הוא שאל והצביע על איתן בזלזול "אני אתן לך לדבר איתו אני מחכה לך ליד הכיתה" איתן אמר ונתן לי נשיקה על הלחי והלך "מה אתה רוצה?" שאלתי את אור בעצבים "רק אתמול נפרדו אלכס!" הוא אמר והרים את קולו טיפה "אתה מתכוון שזרקת אותי" אמרתי בזלזול "אלכס דיי, תאמיני לי שיש לי סיבה מספיק טובה" הוא אמר וזה רק עצבן אותי יותר "די אור די, אל תזיין לי תמוח, אתה עזבת אותי אחרי שהבטחת שתישאר נכון? שיקרת לי" אמרתי והרגשתי שהדמעות חונקות אותי שוב "אני מצטער אלכס" הוא אמר בעדינות ודמעה אחת הצליחה לברוח "איך זה שתמיד איתך אני בוכה" אמרתי "אני אוהב אותך" הוא אמר ונתן לי נשיקה יבשה על השפתיים והלך לכיוון האוטו ונסע, עמדתי שם שוב ללא מילים וכוח, אני לא מבינה למה, אם הוא אוהב אותי למה הוא נפרד ממני, הסתכלתי עליו מתרחק ממני, הרגשתי שהלב שלי נשבר, כל חלק בי אוהב אותו, הייתי מאושרת איתו, כל בוקר להתעורר עם נשיקה ממנו, להריח את הריח שלו, כל הדברים האלה חסרים לי ועבר רק יום אחד, אני לא רואה את עצמי בלעדיו. החלטתי לאסוף את עצמי וללכת לכיתה למרות שבאמת לא יכולתי אבל הלכתי בכל זאת, עמדתי מול הדלת ולקחתי נשימה עמוקה, נכנסתי לכיתה ואיתן סימן לי לשבת לידו, התקדמתי והתיישבתי לידו, ראיתי את כולם מסתכלים עלי ומדברים בניהם בשקט , לא יכולתי לסבול את זה, העדפתי להתעלם, עבר חצי שיעור ופתאום זרקו לעברי חתיכת נייר קטנה, לא ראיתי מי זרק אותה, פתחתי אותה בעדינות והיה כתוב "את זונה, אור ,איתן, תחליטי יסתומה!" הנשימות שלי נהיו כבדות וכבר לא יכולתי, אספתי את הדברים שלי לתוך התיק והתקדמתי לעבר הדלת "אלכס לאן את הולכת?" המורה שאלה בעצבים, אך לא עניתי לה, יצאתי מהר.

איתן יצא אחרי "אלכס חכי" הוא אמר וניסה להדביק את פער הליכה בינינו, אך לא עיניתי לו, לא היה לי כוח אפילו לדבר, הוא התקדם יותר מהר ומשך בזרוע שלי וסובב אותי "מה קרה?" הוא שאל , הורדתי את הראש שלי והחלתי לבכות, בימים האחרונים זה מה שאני עושה רק בוכה, הוא הרים את הפנים שלי בשתיי הידיים שלו בעדינות "דברי איתי" הוא אמר בשקט "מישהו זרק לי פתק והיה רשום שאני זונה!" גמגמתי כשלא הצלחתי לדבר מרוב דמעות "דיי חיים שלי, את לא צריכה להתייחס למה שאומרים" הוא אמר וחיבק אותי בעדינות, הוא לקח אותי לעבר הספסל והתיישבנו שם "אלכס תסתכלי עלי.." הוא אמר בעדינות ואני הסתכלתי עליו "בחיים כל הזמן יהיו אנשים שידברו ואת יכולה לעשות שני דברים, את יכולה להתעלם מזה ואת יכולה לקחת את זה ללב, לא כולם יודעים מה באמת קורה אצלך, אם את יודעת את האמת, שימי זין על מה שאומרים" הוא אמר והוא באמת צדק, הוא עודד אותי, הוא לא שפט אותי כמו השאר "תודה איתן" מלמלתי בשקט "אני אוהב אותך" הוא אמר וחיבק אותי בעדינות, התנתקתי ממנו ושמתי את הראש שלי על החזה שלו והוא ליטף את שערי "אני יודע שאת לא מרגישה ככה עכשיו, אבל איתי יהיה לך טוב, אני תמיד אשאר איתך ולא משנה מה" הוא אמר והמילים שלו באמת נכנסנו לי ללב, אבל אני לא מרגישה כמוהו "אתה באמת חבר טוב ואני מאוד מעריכה את זה, אבל אני לא מרגישה כמוך" אמרתי והרמתי את הראש שלי ממנו "עדיין, אלכס עדיין" הוא אמר וחייך.

***נקודת המבט של רון***

חזרתי הביתה מהמוסך כדי לקחת את הטלפון שלי, בדיוק ראיתי את אור עומד בפתח הדלת שלו, חשבתי לרגע אם כדי לי להתערב לאלכס והחלטתי שכן "אור!!" צעקתי כדי הוא ישמע אותי, הוא התקדם לעברי "תקשיב אני בדרך כלל לא מתערב לאחותי, היא ילדה גדולה, אבל עשה לי טוב תתרחק ממנה, אתה יודע כמה אני אוהב אותך ואתה גורם לה רע" אמרתי וניסיתי להישמע רגוע, אם לא הייתי מכיר אותו כל כך הרבה זמן כבר מזמן הייתי נותן לו כמה אגרופים "רון, יש לי סיבה טובה, תאמין לי" הוא מנסה להתגונן "אז תספר אותה לאלכס, זה הדבר היחיד שאולי יעזור לך" אמרתי "אני באמת רוצה, אבל אני לא יכול" הוא אמר, וראיתי על הפנים שלו שהוא לא משקר "אז תשחרר ממנה" אמרתי "מה הקטע למה אתה לא יכול לספר?" הוספתי אחרי שנייה "אני חייב אותך רון, אני יכול לספר לך, אבל אתה צריך להבטיח לי שאתה לא מספר שום דבר לאף אחד גם לא אלכס, לאף אחד!" הוא אמר בשקט למרות שהיינו שנינו לבד "דבר אחי, אתה יכול לסמוך עליי" אמרתי "לא עכשיו, אני אדבר איתך יותר מאוחר" הוא אמר והתקדם הביתה.