"מה?" שאלתי עם פה פעור, מאיפה זה בא? "אל תלכי איתו, בבקשה?" הסטתי את מבטי ממנו וניסיתי לחשוב, למה זה כל כך מפריע לו? חשבתי שהוא יגיד לי 'תהני' ויגלגל עיניים. "בבקשה?"
הסתכלתי עליו והוא כבר היה עם מכנס כשהתיישב לידי והחזיק את ידי, העיניים שלו נצצו והוא נראה כאילו הוא עומד לבכות. זה מוזר לראות אותו ככה, שביר.
"למה זה מפריע לך?" שאלתי לבסוף אחרי שתיקה ארוכה והסתכלתי על המים הכחולים שמתחתינו. "כי זה שון, אני מכיר אותו והוא ינסה להתחיל איתך ו-"
"ומה הבעיה?" שאלתי בלחש ושילבתי את אצבעותיי באצבעותיו. "מה הבעיה? זואי הוא לא מספיק שווה כדי שתצאי איתו. אני מכיר אותך ואני מכיר אותו ומגיע לך יותר טוב" הוא אמר וחיוך ענקי עלה על פניי. הוא דואג לי.
"אל תחייכי ככה, אני מספיק אדום גם מבלי שתחייכי." הוא מילמל ומיהרתי להתקרב אליו ולחבק אותו, זה כל כך לא טבעי שהוא מסמיק, שאני מוצאת את זה ממש חמוד.
"אני אזהר איתו" לחשתי באוזנו ונישקתי את הלחי שלו לפני שקמתי על רגליי וחיכיתי לו שיקום גם.
"אני לא חושב שאת מבינה" הוא קם מיד אחריי ותפס את ידי כשהתכוונתי ללכת, מונע ממני להתקדם לכל מקום כלשהו. "זואי אני לא רוצה שתלכי איתו, תישארי איתי"
"תבוא איתי, נלך לזמן קצר ונחזור. אמרתי לו שאני אבוא ואני מתכוונת לקיים את זה" אמרתי כמעט בלחש ומשכתי אותו אל המקום בו הבנים חיכו לנו.
"את בסדר?" סקוט מיהר אליי ומשך אותי לחיבוק אוהב, הרבה זמן לא קיבלתי חיבוק כזה, זה נחמד.
"אני בסדר" יידעתי אותו ונישקתי את הלחי שלו לפני שעזבתי אותו והתקדמתי לכיוון איזור שמלא בפרחים צבעוניים, אדומים, ורודים, צהובים, כחולים. כשהייתי יותר קטנה, אמא שלי לימדה אותי איך להכין זרי פרחים, כאלה שאפשר לשים על הראש כמו כתר. לא העזתי לעשות את זה אחרי שאמא שלי נהרגה -ככה סקוט טוען- וחשבתי שאולי הגיע הזמן להתחיל מחדש, יש לי סיבה להתחיל מחדש. מייקי.
קטפתי בזהירות כל מיני פרחים בכל מיני צבעים וסוגים והתחלתי לשזור את גבעולי הפרחים ביחד, לא היה לי פה חוט אבל אמא לימדה אותי דרך שלא מצריכה חוטים. הייתי כל כך מרוכזת בפרחים שלא שמתי לב שמייקל התיישב מאחורי עד שהוא הניח את הסנטר שלו על כתפי הימנית, גורם לי לקפוץ קצת במקומי.
"מה את עושה?" הוא שאל ואחרי שהסדרתי את הנשימה המשכתי להתעסק עם הזר בזמן שעניתי לו, "זר פרחים, למה?" שאלתי והוא מתח את רגליו משני צידי גופי ככה שישבתי בין שתי רגליו והרגשתי את הנשימות שלו על הצוואר שלי, אלוהים מה שהוא עושה לי.
"תלמדי אותי" בטח מ..רגע מה. "מ-מה?" שאלתי במבט מבולבל והנחתי את הזר על שתי רגליי לפני שהסתובבתי אליו.
YOU ARE READING
Hiccups ✔
Teen Fictionאני שונאת להודות בזה אבל אני מוזרה. אני לא נולדתי נורמלית, יש לי בעיה בריאותית. היא לא נפוצה כל כך אבל כל דבר הכי קטן שמלחיץ אותי או מפחיד אותי גורם לי לשהק, בהיסטריה. (מה שממש מפגר כי אני אוהבת סרטי אימה) בשביל זה יש לי משאף מיוחד, הוא משחרר, בנוסף...
