Hiccups ✔

part eight

מה קרה לכל ההצבעות? פעם היה 20 ויותר ועכשיו אין אפילו את זה. וגם תגובות שיהיו לפחות שתי תגובות ועשרים הצבעות ואני יעלה פרק. אני יכולה לעשות מרתון אבל זה תלוי בכם. אז שתי תגובות לפחות ועשרים הצבעות. תעמדו בזה?

"מייקל קדימה, קום יש בית ספר" הרגשתי משהו זז לידי וכשפקחתי את עיניי ראיתי את מייקל צמוד אליי, הפעם נרדמנו בחדר שלי ולא על הרצפה בסלון.

"ואת, קומי, אני רוצה לבדוק לך חום" התעלמתי ממנו ושקעתי יותר בחיבוק של מייקל. "נו, מייק" סקוט נידנד והרגשתי את האצבע שלו נתקעת בלחי שלי מלא פעמים עד שגנחתי בעצבים ונשכתי אותו.

הוא צעק בכאב וגרם לי ולמייקל לצחקק, הרגשתי נשיקה רכה על הלחי שלי לפני ששמעתי את מייקי אומר, "ילדה טובה" מה שגרם לי לצחוק להתכרבל בחזרה לחזה שלו. זה כל כך כיף לישון עם מייקי, הוא כל כך נוח.

"פה גדול מותק", סקוט אמר ולפני ששמתי לב, המדחום היה בפי והתחיל לעלות בטמפרטורה ועד שציפצף כבר עצמתי את עיניי. "38.2 את נשארת בבית"

לא היה לי כוח להתווכח יותר אז פשוט קיבלתי את גזר הדין במשיכת כתף והנחתי את הראש בחזרה על מייקי. "טדי נשאר איתי" מילמלתי בעייפות ופיהקתי.

"מי זה טדי?" סקוט שאל בזמן שמייקי ציחקק על הכינוי שנתתי לו. "מייקי, כי הוא דובי (teddy bear- דובי באנגלית, טדי נשמע הרבה יותר טוב מדובי- ה.כ) אז הוא טדי." הסברתי בחוסר סבלנות ורק מתתי לחזור לישון. "טדי," גילגול עיניים, "צריך ללכת ללמוד אז הוא לא נשאר"

הסתכלתי על מייקי במבט מתחנן אבל כל מה שהוא עשה היה לנשק את הראש שלי, לקום ולהתמתח לפני שיצא מהחדר. "אפשר לדבר?" הסתכלתי על סקוט שנראה כל כך פגיע כרגע. סימנתי לו להתחיל לדבר והתכרבלתי בשמיכה במקום במייקי.

"למה את כועסת עליי?" הוא שאל והתיישב על המיטה לידי, להגיד לו? "בבקשה? אני נואש זואי" דין נכנס לחדר בריצה וטיפס על רגליו של סקוט. זאת בדיוק הסיבה. "אני לא כועסת" סיננתי דרך שפתיי וקמתי מהמיטה, איזנתי את עצמי בעזרת הקיר והלכתי למטבח

"זו! נו באמת, תחזרי למיטה!" התעלמתי ממנו ומזגתי לעצמי כוס מים, איך אני אמורה לבלוע כדורים? זה לא כואב? "אני הולך...מה את עושה?" מייקי נכנס למטבח בזמן ששם נעליים והעביר את ידו בשיערו. "מנסה להבין איך אתם בולעים את החרא הזה" מילמלתי והחזקתי את הכדור נגד כאבי ראש בידי, הוא נראה כל כך גדול בשביל הפה שלי.

"שימי פשוט בסוף הלשון ושתי את זה עם המים, ואל תקללי" בטח, לו מותר ולי אסור? "קל לך לומר" אמרתי בעצבים. אחרי כמה פעמים כושלות של ניסיון לבלוע כדור מסכן, הצלחתי. כמובן כי מייקל עזר לי. "כל הכבוד!" הוא התלהב וחיבק אותי, לא יכולתי שלא לצחקק ולחבק את הילד המתלהב. כן הוא ילד.