Hiccups ✔

part ten

בתמונה : שון מפרק 8

"מה אני צריך לדעת?" הסתכלתי על הכניסה למטבח והלב שלי נעצר וראיתי שמייקל עומד שם עם שקית שחורה ודין בידיו. "מייקל...מה- מה דין עושה פה?" שאלתי בתקווה שהוא ישחרר את הנושא.

"הלכתי לחנות לקנות גלידה כמו שאמרתי לך ועברתי ליד הגן שלו, הוא חיכה בחוץ." איזה מטומטם סקוט, איך הוא יכל לשכוח לקחת את דין מהגן? הסתכלתי על מייקל ודין והילד הקטן משך באפו במבט פגוע והתחבא בשקע צווארו של מייקל.

"למה לא לקחת אותו?" תקפתי את סקוט והעברתי את ידי בשיערי בתיסכול. "למה את לא לקחת אותו?" הוא שאל בחזרה ודין הציץ עלינו בשקט.

"זה היום שלך ואני חולה, ואתה האח הכי גדול אני לא מאמינה שאתה באמת תוקף את אחותך הקטנה ומפיל עליה את כל האחריות." סיננתי ומייקל ודין החליפו מבטים, לגמרי מבולבלים ממה שהולך כאן. "להזכירך הוא שלך. הוא ה-"

"תשתוק!" דחפתי אותו בעדינות והסתכלתי על מייקל, אם מבטים יכלו להרוג אני הייתי מתה כרגע. ואז קמה לתחייה כדי שהוא יהרוג אותי שוב. "זואי, מה הולך כאן? מה דין קשור?"

סקוט לקח את דין מידיו של מייקל והלך לסלון, לחכות לנו בזמן שהוא מתנצל בפני דין. הסתכלתי על מייקל במבט מתנצל ומתחנן, אני לא רוצה שידע על זה, הוא החבר היחידי שלי ואם הוא ידע על זה הוא יתרחק ממני ויברח. כמו האחרים.

"זואי, בבקשה תגידי לי, אני החבר הכי טוב שלך את אמורה לספר לי דברים כאלה. מה את מסתירה ממני?" לעזאזל המבטא שלו מסיח את דעתי! זה פשוט נוגד את כל החוקים! להיות באד בוי עם מבטא בריטי כבד, גומות ועיניים בצבע כחול-ירוק, זה נוגד את כל החוקים. צריך לעצור אותו על זה.

"זואי" שמץ של חיוך קל הופיע על שפתיו והוא התקרב אליי והחזיק את לחיי בשתי ידיו. "בבקשה, תספרי לי" הוא התחנן והסתכל עליי בעיניים נוצצות, לעזאזל איתך ילד בריטי.

"אתה תברח אם אני אספר לך." לחשתי והסתכלתי על הרצפה, לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים, אני יודעת שאם אני אסתכל לו בעיניים אני אשבר ואספר לו. "אני לא, אני מבטיח."

"אתה לא יכול להבטיח דבר כזה, זה דבר נוראי." אמרתי בקול שבור, הוא החבר היחידי שלי ואני לא רוצה לאבד גם אותו, איבדתי יותר מידי אנשים מכדי לתת לו ללכת. אני מעדיפה להיות אנוכית ולהשאיר אותו איתי ולהסתיר ממנו דברים מאשר לגלות לו ולהפסיד אותו.

"זואי, בבקשה" עצמתי את עיניי בייאוש והלכתי לאט לחדר כשהוא בעקבותיי. החלפתי לבגדים יותר נוחים ורחבים ושמתי נעלי הליכה. "לאן את הולכת?" מייקל שאל ותפס את ידי, לא לא לא אל תעשה את זה, זה רק יגרום לי לרצות להישאר.

"אני אחזור עוד מעט" נישקתי את הלחי שלו ויצאתי מהבית, מתחילה לרוץ. שמתי את האוזניות וחיברתי אותן לפלאפון ובחרתי שיר אקראי, השיר burning house הזכיר לי יותר מידי את מה שקרה בעבר, למרות שכל חלק וחלק בו נכון.